יפה תואר על שמות רבה · פרק 15 · פסקה 5

כתוב בתורה בחוץ תעמוד. הכוונה בזה שמתחלה נהג ד' עמהם כדין ב"ח העומד בחוץ ולא יבא לעבוט כדי שלא יעבוט במיטב נכסיו. וכמ"ש בפ' הנזקין דבר תורה ב"ח דינו בזבורית שנאמר בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה מה דרכו של אדם להוציא פחות שבכלים וכן השי"ת לא החמיר בתחלה בענשן וכשלא אבו שמוע נכנס והחמיר בדיניהן ויהרוג את בכוריהם:

ולא לאבד תרומתי. נראה שנפלה שם באופן שלא נטמאת שלא נגעה ולא האהילה על הקבר. א"נ שהיתה בתוך כלי חרס מוקף צמיד פתיל אבל הוא א"א שיכנס שם מבלתי שיאהיל או שיגע בטומאה ומיירי ג"כ שיביאנה ע"י אחר ולא תטמא בהיסט אבל אם הוא לא ילך שם אין מביאה:

קרא לאהרן וטהר אותו. חלילה לחשוב כי תדבק הטומאה בו יתברך אשר הוא טהור ומשרתיו טהורים ולא ידבק בו דבר גופני. ואיך יכתב ע"ז קרא לאהרן וטהר אותו. גם את הכתובים אשר הובאו וכפר את מקדש הקדש. וכפר על הקודש לא ידברו כלל מהסרת הטומאה רק על כפרת חטא הטומאה אם טמא ליכנס למקדש וכדומה וכמו כפרת כל החטאות הבאה על חטא. והי"ל לומר וקרא לאהרן כי יכפר עליו כמ"ש רז"ל בדרך משל הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח. ולכן נראה כי גם פה מדבר רק מהסרת הגנות והדופי אשר יצוייר בו ית' שהשרה את שכינתו בתוך גילולי מצרים. הלא כתיב והיה מחנך קדוש וממחנה השכינה הרחיקו כל טמא. ואיך השרה הקב"ה שכינתו במצרים במקום טומאה. וע"ז אמר שפיר וקרא לאהרן וטהר אותו כי כאשר החלה עבודת ה' במקדש במקום טהור בתכלית וכמו שהביא את הכתובים ע"ז ואז סר הדופי הזה משכינתו אשר יצוייר בה בהיותה במצרים וגם בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות דאיתא אלהיכם כהן הוא כו' כי קבריה למשה במאי טביל כו' ע"כ דרך ציור הוא ואין כאן מקומו. ובפרט כי אם אויל אחד שאל לר"א אין פלא אם ר"א ענהו כאולתו: