יפה תואר על שמות רבה · פרק 37 · פסקה 1

הה"ד ממנו פנה ממנו יתד וגו'. משום דק"ל למה בחר באהרן וזרעו ולא במשה אשר הי' חשוב ממנו. וגם הוא שמש בכהונה גדולה קודם לאהרן כדלקמן. לכן אומר משום שיבוקש מתוך בני ישראל אשר אין לזרים חלק בו ולכן לא בחר בזרע של משה שהי' בהם זרות מצד האם שאשת משה היתה בת יתרו. וכן הראב"ע נתן טעם זה לבחירת אהרן יותר ממשה. ומזכיר כאן ה' מיני שררות. מהם גדוליהם המה החסידים ואנשי מעשה המקרבים את ישראל לתורה ולמוסר. ומהם מלכיהם ונסיכיהם המושיעים אותם מכף צריהם. ומהם כהניהם העומדים על העבודה. מהם נביאיהם המגידים את דבר ה' בין העם. ומהם שריהם המה מנהיגי העם. ובפ' אלו טרפות איתא תניא היה ר"מ אומר הוא עשך ויכוננך כרכא דכולה ביה ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו ממנו מלכיו שנאמר ממנו פנה ממנו יתד וגו' ומונה רק ד':

שנאמר אבן מאסו הבונים. ואיתא ע"ז בשוח"ט זה דוד לשעבר היה רועה ונעשה מלך:

שנאמר נושקי קשת. וקאי על תופשי תורה הלוחמים מלחמתה של תורה. וקאי על הנביאים אשר בנביאים נכללו כל מחזיקי התורה ומוכיחים לעם ללכת בדרכיה:

היה משה סבור שהוא נעשה כ"ג. ואע"ג דבסנה הודיעהו הקב"ה שאהרן יהיה כהן כדאיתא לעיל בשמ"ר פ"ג. ושמא אחר שנעשה גזבר סבר משה כי ניחם ה' על זאת והוא נתעלה טפי או שהורע כח אהרן:

והיה מקיש עליו בקורנס כו'. פי' שאהרן שב להקיש עליו בקורנס לומר שעדיין לא נגמרה מלאכתו כדי לבטלם מעבודתם. וכן המשל שהביא הוא מטעם זה כדי שלא יקשה כיון שאמרו לאהרן שיעשנו היה לו שלא לעשות. ואחר במקומו לא יעשה כיון שלא צוו לו. ולכן מביא המשל שהפדגוג שאמר אל תיגע עצמך תן לי וכו' כוונתו היתה כדי שבתוך כך יציץ עליו המלך כן אחז אהרן במלאכה והתרפה במלאכתו כדי לאחר המעשה עד שיופר: