יפה תואר על שמות רבה · פרק 7 · פסקה 2

ממתין לאדם וכו'. מאריך אפו שלא להביא עליו עונש שמא ישוב. והא משמע דפליגי אדתניא בפרק בתרא דיומא עבר אדם עבירה ראשונה מוחלין לו שניה מוחלין לו שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו דמשמע מחילה גמורה ואפי' חטא ברביעית לא תזכרנה הראשונות. ולא דמי להא דאמר בר"ה גבי מעביר ראשון ראשון ועון עצמו אינו נמחק דהתם במי שיש בידו כבר עבירות רבות אלא שבעת שיקול העונות מעביר אחד מן הראשונים להיות מטה כלפי חסד הלכך ראוי דאי איכא רובא עונות יחזור ויחשב גם הראשון אבל אגדה דידן סבירא ליה שאינו נמחל רק שימתין עד שישוב ולכך כשחוטא רביעית מגלגל את הראשונות:

ואם לאו. שלא הספיק לעשות תשובה עד שחטא רביעית אין ממתין עוד ונפרעין ממנו על הכל:

הרי ג"פ. אבל מה שאמר מה שמו אע"פ שהוא דרך עקמנות כדלקמן פר' י"א והקב"ה התרעם עליו כדלעיל פ"ו זה לא נחשב לו לעון רק לתרעומות. ואפשר דס"ל שאין זה עקמנות אלא שנתברר על עסקיו דפלוגתא היא כדפירשתי לעיל פרשה ג'. ומ"ש תחלה והן לא יאמינו לי אע"ג דהא לקה בגופו ע"ז כדלעיל פ"ג י"ל דס"ל כיון דמיד שבה כבשרו לא נפרע אז אלא שרמז לו שראוי לעונש כדי שישוב ומכיון דלא סר נשמר עונו. וגם לא נחשב לו לעון מה שאמר למה הרעות לעם הזה וגו' והצל לא הצלת דהרהר בזה אחר מדותיו של הקב"ה וכדלעיל. מ"מ כיון שדבר כזה בשביל צערן של ישראל ולכן לא פגעה בו מדת הדין כדלעיל גם ה' לא חשב לו זאת לעון ודע שמה שאמר ג' מוחלין לו ד' אין מוחלין לו אין חילוק בין אם כל העונות אלו הם ממין אחד או מינים רבים:

ואמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ובזה דבר סרה על עמו. כי היה לו לאסוקי אדעתיה אשר בני ישראל לא שמעו אליו מקוצר רוח:

על אהרן עמו. פי' שנזכר שם אהרן ביחד עם שם משה אבל הדבור היה למשה שיאמר לאהרן וכמו דאיתא במ"ר פי"ד שזה הוא מהדברות שמיעט אהרן מהם: