הה"ד בכל עצב יהיה מותר וגו'. משום דק"ל למה לפני זה כתיב וידבר ה' אל משה לאמר בא דבר אל פרעה מלך מצרים. וכן אחר ספור היוחסין נתיחד הדבור למשה לבד וכאן נאמר הדבור לשניהם. ומשני שזה גרם לו מה שאמר ואיך ישמעני פרעה. ומביא לסמך ע"ז מן ודבר שפתים אך למחסור:
קריאה במקור
יפה תואר על שמות רבה · פרק 7 · פסקה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כל הדברים שאדם נושא ונותן בהם בדברי תורה כצ"ל:
הה"ד הן כל אלה יפעל אל וגו'. הך אגדתא מילתא אחריתי היא עם מה שנאמרה לפניה אע"ג דלא גרסינן דבר אחר וכן הרבה במדרש. ובא לתרץ למה נתיחד הדבור למשה ולאהרן שזה היה דרך עונש למשה. אבל העונש איננו בזה במה שנעשו הנסים גם ע"י אהרן כי ויצוום אל בני ישראל לא נאמר במעשה הנסים אלא להנהיגם כמו שנתבאר לקמן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 314b757356d5f7a3a6cafa0c3157af1eea5fe9a30e4425a18089903673323609