יכול אף ללידה אף לזיבה תביא קן אחד פי' ותהא טהורה לאכול בזבחים כמו שהיא טהורה בחמש לידות וחמש זיבות ת"ל זאת. או לנקבה להביא המפלת סנדל או שליא וכו' פי' שתהא יושבת לנקבה. מיהו ימי טומאה לבד אבל ימי טהרה אין נותנין לה אלא כזכר מפני שהוא ספק זכר רבינו אותם לטהרת זכר. והכא מרבינן להו לטומאה אף בנקבה הייתי אומר התורה רבתה אותם אצל זכר ולעולם בין לטומאה בין לטהרה לכך רבתה אותם אצל הנקבה להחמיר עליהם: אין לה לא ללוות ולא לעסוק באומנותה שאם מצאה ללוות לווה ומביאה ואם יש לה אומנות והשכר מצוי לה עוסקת באומנותה. אבל כשאין לה אחת מכל אלה שאינה מוצאת ללוות ואין לה אומנות או שיש לה אומנות ואין המלאכה מצויה אצלה לא תמתין עד שישתנה הזמן אולי תמצא ללוות או לעסוק באומנותה אלא מביאה מיד קרבן עני. יש לה שה ואין לה כל צרכיו פי' הנסכים או שאין לה הוצאת הדרך להביאו שמה:
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · תזריע פרשת יולדת · פרק ד · פסקה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68