פירוש מהרז״ו על איכה רבה · Parasha 3 · פסקה 13

המן צוה. וזהו מי זה שכתוב עליו מי בחצר והמן בא מי זה הוא המן הרע:

משעה שאמר הקב"ה. עי' ד"ר פ"ד סי' ג' ותבין כאן:

לעושה רעה כרעתו. שרעתו גרמה לו שמשכה לו השילום הרע. וכן אצל שלום הטובה כתוב שאמר שאול לדוד וה' ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשית לי טובה שעשית יביאוך לשלום הטוב:

מה יתאונן אדם חי. שתיבת חי הוא מיותר אלא שהוא טעם על שלא יתאונן כי מאן דיהיב חיי יהיב מזונא:

חיותך בידי. כמ"ש אשר בידו נפש כל חי וכמו שהחיים בידו כך כל צרכיו בידו כי לא יתכן לחיים בלתי צרכים ודעת המדרש שתהיה מתאונן פי' מתלונן וכמ"ש כמתאוננים רע באזני ה' מלשון תלונה וכן לכל הדעות כאן:

ועמד כגבור. וזהו גבר על חטאיו ולא אמר אדם ע"כ דורש מלשון גבורה. שלא יתלונן אלא מי שאינו מכיר חטאיו וצדיק בעיניו כענין איוב אך אם יודע שחטא ומבקש לשוב לא יתלונן על כל מה שמגיע עליו ולזה צריך גבורה כי איזה גבור הכובש את יצרו וא"כ מה יתאונן אלא לא יתאונן ומ"ש גבר על חטאיו ולא פי' מה על חטאיו יתפרש ע"פ מדה י"ז כמ"ש והתוודו את עונם וכמ"ש אמרתי אודה עלי פשעי לה' וכדומה:

על חי העולמים. שתיבת על שבסיפא גבר על חטאיו נמשך גם לרישא על חי ע"פ מדה כ"ב וע"פ מדה ט' על חי עולמים ותיבת יתאונן נמשך גם לס"ד גבר יתאונן על חטאיו. אדם הראשון וזהו מה יתאונן אדם כאדם הראשון:

נסתרה דרכי מה'. ור"ד למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה היינו יעקב וישראל סבא. ועי' ב"ר פצ"א סי' י' וש"נ. ומאחר שידע דרכי טובו רחמיו וחסדיו היל"ל גם זו לטובה:

גוסא ודוליירא. בערוך ערך גס ה' הגי' לחם קל כדרך שהמלכים אוכלים שלא יהא אחד מהם גוסא ודוליירא אוחזתו. פי' גוסא אכילה גסה ונפיחת בטן. ודוליירא לשון לעז הוא דולורי וכתב המ"ע נראה שהגי' הנכונה היא נווסא ודיירא ופי' נווסא בלשון רומי מין חולי אשר בו מתאפק האדם להקיא ולא יכול וכן לפורשים בים פי' דייריא בלשון יווני ורומי חולי שלשול:

ותאמר ציון עזבני ה'. אך באמת התשכח אשה עולה וגו' ואנכי לא אשכחך: