מדרש לקח טוב · שמות · פרק 22 · פסוק 30

ואנשי קודש תהיון לי. ר׳ ישמעאל אומר כשאתם קודש תהיון לי. איסי בן יהודה אומר כשהמקום מחדש מצוה לישראל הוא מוסיף להן קדושות.

ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. בבית מנין, ת״ל נבלה וטרפה (ויקרא יז טו), מה נבלה בין בבית ובין בשדה, אף טרפה בין בבית ובין בשדה, אלא שדבר הכתוב בהווה, כיוצא בדבר אשר לא יהיה טהור מקרה לילה (דברים כג יא), דבר הכתוב בהווה, וה״ה למקרה יום, כיוצא בדבר לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות מ יט), וה״ה לכל בהמה וחיה, אלא שדבר הכתוב בהווה, אף כאן דבר הכתוב בהווה, שכן דרך הבהמה לטרף בשדה. נאמר לא תאכלו כל נבלה (דברים כא ל), ונאמר טרפה לא תאכלו, מה נבלה שהיא מתה קרויה נבלה, ואף שנתנבלה בשחיטתה קרויה נבלה, אף טרפה שנטרפה בשדה קרויה טרפה, נטרפה בגופה משמונה עשר טריפות ששנינו במשנת אלו טריפות במס׳ חולין קרויה טרפה.

לכלב תשליכון אותו. ללמדך שאין הקב״ה מקפח שכר כל בריה, לפי שכתוב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות יא י), אמר הקב״ה תנו להם שכרם, לכלב תשליכון אותו, אם שכר החיה לא קפח, שכר אדם לא כל שכן.

דרשה לכלב תשליכון אותו, וסמוך ליה לא תשא שמע שוא, שכל המשיא עדות שוא, ראוי להשליכו לכלבים.