מדרש לקח טוב · שמות · פרק 23 · פסוק 1

לא תשא שמע שוא. הרי אזהרה למקבל לשון הרע.

ד״א לא תשא שמע שוא. אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין אחד, עד שיהא שם בעל דין חבירו, שנאמר עד אלהים יבא דבר שניהם (שם ב ח).

(א) ד״א לא תשא שמע שוא. קרי ביה לא תשיא, אזהרה לבעל דין שלא יטעום דבריו לדיין, עד שיבא חבירו בעל דינו, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב (דברים יט יז).

אבא חנן אומר מנין שראוי לענות אמן אחר שבועות הדיינין, שנאמר לא תשא שמע שוא.

אל תשת ידך עם רשע. שאם אמר לו חבירו, פלוני חייב לי מאתים, ולי עד אחד בוא והצטרף עמו ותטול אתה מנה ואני מנה, לכך נאמר אל תשת ידך עם רשע, וכן הרב שאמר לתלמידו יודע אתה שאפילו היו נותנין לי כל ממון שבעולם איני מכזב, אלא איש פלוני חייב לי מנה, ואין לי אלא עד אחד, בוא והצטרף עמו כדי שאקח את שלי, לכך נאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, ונקיי הדעת שהיו בירושלים, לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעים מי חותם עמהם, וכן בדין, וכן בסעודה.