מדרש לקח טוב · שמות · פרק 14 · פסוק 3

ואמר פרעה. כלומר ויאמר, והוא מגיד מראשית אחרית.

לבני ישראל. בעד בני ישראל.

נבוכים הם בארץ. מעורבבים, כמו והעיר שושן נבוכה (אסתר ג טו).

ד״א ואמר פרעה. אמר ולא ידע מה אמר בדעתו שמשה הטען ולא היה יודע להיכן מוליכם לכך אמר נבוכים הם בארץ.

תניא בסדר עולם, ניסן שבו יצאו בני ישראל ממצרים, בארבעה עשר שחטו את פסחיהן, ובחמשה עשר יצאו, ומבערב לקו בכורות, ואותו היום ערב שבת היתה, עתה הבן נסעו בערב שבת ובשבת ובאחד בשבת, ובשני בשבת שהוא יום רביעי לנסיעתן התחילו ישראל מתקנין את כליהן ומציעין את בהמתם לצאת, אמרו להם האוקטורין הגיע חקכם לחזור, שנאמר דרך שלשת ימים (נלכה) במדבר (שמות ה ג), מיד עמדו עליהם הכו מהם, פצעו מהם, הלכו להגיד לפרעה, מיד התחילו מחוסרי אמנה לתלוש בשערן ולקרוע כסותן, עד שאמר להם משה מפי הקב״ה נאמר לי שאתם בני חורין.

סגר עליהם המדבר. כיון שראו ישראל הים סוער, והשונא רודף, הפכו להם למדבר לברוח, זימן להם הקב״ה חיות רעות ולא היו מניחות אותם לעבור, כיון שראה פרעה כך, אמר בעל צפון זימן להם חיות רעות ואין מניח אותם לעבור, שנאמר סגר עליהם המדבר. ומנין שסגירה חיה רעה, כתיב בנח ויסגור ה׳ בעדו (בראשית ז יז), אלו חיות רעות שסיבבו את התיבה להציל את נח, שבקשו דור המבול להופכה, וכן כתוב בדניאל אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא (דניאל י כג).