מדרש לקח טוב · שמות · פרק 12 · פסוק 39

ויאפו את הבצק. מלמד שלשו את העיסה ולא הספיקה להחמיץ עד שנגאלו. שנאמר אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות עוגות אלו חררה שנאמר באליהו אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה (מ״א יז יג), נס גדול נעשה בחררה ההוא שאכלו ממנה שלשים יום, עד שירד להם מן שהם ששים ואחת סעודות, אחת ליום, ואחת ללילה, מן חמשה עשר בניסן [עד חמשה עשר באייר], וסעודת לילו י״ו באייר הרי ס״א סעודות, שהרי מן ירד לישראל בחמשה עשר באייר בבקר.

כי גורשו ממצרים. כענין שנאמר גרש יגרש אתכם מזה (שמות יא א).

ולא יכלו להתמהמה, מפני המצריים שנאמר ותחזק מצרים על העם (לעיל פסוק לג).

וגם צדה לא עשו להם. להודיע שבחן של ישראל שלא אמרו למשה, היאך אנו יוצאין למדבר, ואין עמנו צדה לדרך, אלא האמינו והלכו אחרי משה, הוא שהנביא אומר כה אמר ה׳ זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר [בארץ] לא זרועה (ירמיה ב ב).