מדרש לקח טוב · שמות · פרק 20 · פסוק 22

ואם מזבח אבנים תעשה לי. ר׳ ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה, ואם תקריב מנחת בכורים (ויקרא ב יד), וכתיב תקריב את מנחת בכוריך (שם), [וכן אם כסף תלוה את עמי וגו׳ (שמות כב כד) חובה, שנאמר העבט תעביטנו (דברים טו ח), וכן אם מזבח אבנים] חובה, שנאמר אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך (שם כז ו).

תעשה לי.לשמי.

לא תבנה אתהן גזית. אתהן אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה בהיכל, כל אלה אבנים יקרות [כמדות גזית] מגוררות במגרה מבית ומחוץ (מ״א ז ט).

גזית, גזוזות שהונף עליהן ברזל, ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו (שם ו ז), בבית אינו נשמע, אבל בחוץ נשמע, מתקנים היו מבחוץ ומכניסם.

כי חרבך הנפת עליה ותחללה. מיכן היה ר׳ שמעון בן אלעזר אומר המזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אינו דין שיניף המקצר על המאריך. רבן יוחנן בן זכאי אומר הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה (דברים כז ו), שמטילות שלום, המזבח נברא להטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים שמתכפרין עליו עונותיו, ומה האבנים שאינן רואות ולא שומעות, אמר הכתוב לא תניף עליהן ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין איש לחבירו, בין עיר לעיר, בין משפחה למשפחה, עאכ״ו שלא תבואהו פורענות, לכך נאמר בקש שלום ורדפהו (תהלים לד טז).