מדרש לקח טוב · שמות · פרק 30 · פסוק 12

כי תשא. חובה, וכן הוא אומר ושא את מספר שמותם (במדבר ג מ).

את ראש בני ישראל. אמר לו הקב״ה למשה במה תרום קרנן של ישראל, בכי תשא, שנאמר צדקה תרומם גוי וגו׳ (משלי יד לד), כדמפורש בבבא בתרא, ודבר זה נעלם מדוד המלך בשעה שצוה את יואב לשאת את מספר מפקד העם ולא נתנו איש כופר נפשו, ויתן ה' דבר וגו׳ (ש״ב כד טו).

ונתנו איש כפר נפשו, [בשעה שאמר הקב״ה למשה רבינו ונתנו איש כופר נפשו], אמר לפניו רבונו של עולם מה יתן אדם ויהיה כופר לנפשו, חזר ואמר שמא על ישראל שנקראו עבדים, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה נה), שמא צריכין כל אחד ואחד שלשים שקל כדמי העבד, או שמא כל אחד ואחד חייב ליתן חמשת שקלים, כערך הבכור, לפי שנקרא בני בכורי ישראל (שמות ד כב), באותה שעה היה משה רבינו תמה על הדבר, עד שאמר לו הקב״ה זה יתנו, א״ר מאיר כמין מטבע של אש הוציא הקב״ה מתחת כסא כבודו והראה אותה למשה ואמר לו כזה יתנו.