פירוש מהרז״ו על במדבר רבה · פרק 21 · פסקה 10

ותקרבנה. תנחומא סי' ז':

ויתפרקו כל העם. וס"ד אשר באזניהם. ולא מאזני נשותיהם שלא רצו ולא נתנו. ע' לעיל פ' כ' סוף סי' כ"ג:

וישובו וילינו עליו. וכתוב שם לפניו ולאחריו והאנשים שהוא מיותר לדייק שהאנשים הוציאו דיבה ולא הנשים והאנשים מתו ולא הנשים ומ"ש ועליהם נגזרה גזירה פירושו על המרגלים שהם אמרו לא נוכל לעלות:

הנשים לא היו עמהם בעצה. פי' שלא שמעו לדברי המרגלי' וכמ"ש לעיל פ' ט"ז ריש סי' כ"ג בן כ' בין שהי' עמהם בעצה בין שלא הי' עמהם בעצה וכו' ע"ש עוד וע"ז אמר כאן אבל הנשים לא היו עמהם בעצה להאמין למרגלים:

שכתוב למעלה מן הפרשה. ובתנחומא הגי' שהרי כתיב למעלה פי' שקודם פרשת ותקרבנה בנות צלפחד כתיב כי אמר ה' להם וגו' ודורש סמוכין וכמ"ש ויק"ר פ' כ"ט סי' ה' למה לא נותר איש אבל נשים נותרו כי ותקרבנה בנות צלפחד שהנשים בקשו הארץ ולא האמינו לעצת מרגלים ואם נשי המרגלים לא היו עם עצת מרגלים ק"ו על שאר הנשים שלא שמעו וכמ"ש בספרי כאן יפה כח הנשים מכח אנשים. אנשים אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה נשים אמרו תנה לנו אחוזה. ומפסוק זה ולא נותר מהם איש אין לדרוש ולדייק אלא איש אחד לא נותר אבל אשה אחת נשארה ובהכרח לדרוש ע"פ מדה כ"ה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל שכל הנשים היו בכלל הדור הרע הזה ויצאה אשה אחת מן הכלל שאחת נשארה לא על עצמה יצא כי אם על הכלל כלו שכל הנשים נשארו שלא יתכן לדרוש על הכלל כולו על האנשים ג"כ שהרי מפורש שכל האנשים מתו ולא יתכן לדרוש מבנות צלפחד ע"פ מדה הנ"ל שהרי אין אנו יודעים כמה היו בעת החטא אולי לא הי' אז בנות כ' שנה ודו"ק: