באור הרא"ם על מדרש לקח טוב · דברים · כי תצא

נגעי בתים מנין. שלא יקלוף הנגע:

בין מתוך הסגר. אסור לקוץ הבהרת:

ואחד שכר שכיר. היינו דוקא בזקפן עליו אז אינו יכול למשכנו:

יכול ימשכנו בחוץ ת״ל לעבוט עבוטו בחוץ כצ״ל. ודורש בחוץ מקרא דלאחריו הכא כמו שהיה כתוב לא תבוא לעבוט עבוטו בחוץ:

לא תשכב ועבוטו עמך. כי אי אפשר לפרש לא תשכב בעבוטו ממש כי אסור להשתמש במשכן של אחר:

כל אדם עני הוא בפעולתו. בספרי לפי גירסת הגר״א ז״ל למד זה מקרא (ויקרא י״ט:י״ג) לא תעשוק את רעך וכו׳ לא תלין פעולת שכיר ושם לא נאמר עני הרי אף. גבי עשיר עובר הלאו ולא תלין:

קצירך ולא קציר כנענים. היינו אף שנתגייר אח״כ:

פרט למעמר בשדה אחרת. היינו פועל ששכח בשדה בעה״ב אינו שכחה:

ושכחת עורד ולא הגדיש. היינו אם יש בו סאתיים תורת גדיש עליו:

בשדה פרט לטמון. כמו הצנון והבצל והשום והלפת אינו שכחה:

מיכן יהיה ספק לקט וכו׳. מילת יהיה יתרא הוא ובירושלמי פיאה פ״ד לומד מקרא עני ורש הצדיקו. הצדיקהו משלך ותן לו ספק לקט לקט:

הראשונים היו חובטין. פי׳ כי לא היו מלקטין ביד מן האילן אחד אחד ונשאר הרבה לעניים:

לא תפאר אחריך לא תתפאר לעני בה כצ״ל. והיינו בל תתפאר כי עשית בזה מצוה מה שתסייע לעני אחד. כי גוזל אתה בזה את האחרים:

זכור ועשה. דורש רישא דקרא וזכרת ואח״כ כתיב מצוך לעשות:

משום דהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע. אלא עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק (היינו שהזימו לעדים הראשונים) ושוונהו להנך רשעים והיה אם בן הכות הרשע כצ״ל:

שהיו אומדין אותו אם אינו יכול לקבל מלקות ארבעים מלקין וכו׳ הראויה להשתלש כצ״ל:

והכהו מלפניו שיהיה לוקה שליש מלפניו ושני שלישים מלאחריו כצ״ל:

לימד על חייבי לאוין. היינו לאו שיש בו מעשה דווקא כמו לא.דחסימה:

אבל אתה חוסם את הארס. פי׳ אף דמצוה על הבעה״ב להניח לפועל לאכול בשעת מלאכתו אף בתלוש אעפ״כ: אם חסמו אינו לוקה כי שור מיעוטא הוא (מזרחי):

כי ישבו אחים שהיתה להם ישיבה אחת בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו כצ״ל:

יחדו בעולם אחד. ט״ס כי זה דרש למעלה וכצ״ל יחדיו מיוחדים בנחלה פרט לאחים מן האם:

ואינו נותן גט עד שיגדיל. היינו קטן בן ט׳ הבא על יבמתו קנאה אבל אינו יכול לגרשה עד שיגדיל:

אלא הבכור זה היבם. וקרי ליה בכור שהוא גדול האחים:

יקום לנחלה. שכל נכסי המת יורש הוא ואין אחיו חולקים עמו:

פרט לאשת סרים שכבר הוא מחוי כצ״ל:

ונאמר להלן שם. היינו גבי רות להקים שם המת על נחלתו:

בישראל ולא בגוים. בספרי הגי׳ בישראל ולא בגרים (יבמות צ״ז) הגיורית שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין. ולפי גרסא דהכא הכוונה אם היבם מומר אינו זוקק לחליצה. וכבר הוא מחלוקת בין גדולי הראשונים. ואאמו״ר הגאון החסיד זלה״ה הראה מקום לזה בזוהר חדש פ׳ כי תצא וז״ל והא דאמרן כי ישבו אחים יחדו ר׳ יצחק אמר כי ישבו אחים שיכירו בלבם שהם אחים כמד״א וישב ה׳ מלך לעולם כמה דאשתמודעין דהוא מלכא על כולא. וברור שכוונתו שאם היבם מומר אינו זוקק לחליצה. ובתשובתו להגאון מ׳ יעקב זלה״ה אב״ד דקארלין בחיבורו שו״ת מהרי״ם נשמט דבר זה שם:

מלמד שהיבמה וכו׳. (סנהדרין ל:) וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה:

ושלא חפץ בה המקום כצ״ל. היינו שהיא בלא״ה אסורה עליו מחייבי לאוין אז אינה צריכה חליצה:

רגלו הימנית. דילפינן רגל רגל ממצורע:

אשר לא בנה ולא עתיד לבנות כצ״ל (יבמות י:) כיון שלא בנה שוב לא יבנה (חכם הספרדי):

אין שלום יוצא. לעיל בפ׳ כתיב כי יהיה ריב בין אנשים:

פרט לאשת שליח ב״ד. כ״ה ג״כ בספרי. והמה דברי הירושלמי בפרק החובל תני ושלחה ידה פרט לאשת שליח ב״ד וכו׳ מאן דאמר ושלחה ידה ולא אשת שליח ב״ד כשהכהו ברשות. והרב ז״א ציין לבבלי (ב״ק כ״ח) ושלחה ידה פרט לשליח ב״ד. ובסוף מסיק שם הש״ס בשאינה יכולה להציל ע״י ד״א נעשה ידה כשליח ב״ד ופטורה. היינו כל הנשים אם אינה יכולה להציל ע״י ד״א ואין שום מעלה לאשת שליח ב״ד מאשה אחרת. ואין שום מקור לזה רק מהירושלמי כמו שציינתי:

מגיד שאינה כו׳ עד שתתכוון. דורש מדכתיב ושלחה ידה איני יודע שהחזיקה ומה ת״ל והחזיקה עד שתכוין לבושת כ״ה בספרי:

המכחשת זו את זו. פי׳ שניהם משקל אחד. היינו ליטרא. אחת גדולה ואחת קטנה:

ואם לאו לא יהיה לך. היינו שתעני ולא יהיה לך מה לשקול:

להוסיף על הדמים. פי׳ אף שיוסיף על הדמים במקום שמוחקין או להיפך ינכה מן הדמים. אעפ״כ אסור מהטעם אבן שלמה וצדק:

אל תשכח בלב כצ״ל:

בדרך בשעת טירופכם. בצאתכם ממצרים בשעת גאולתכם כצ״ל וכ״ה בספרי:

שלא יאגוד עליך אגודה כצ״ל. והיינו שיניח ה׳ לך מכל אויביך אז תוכל להלחם בו:

מכאן אמרו ג׳ מצות וכו׳. (סנהדרין כ:):