תנחומא בובר · תולדות · סימן 19

כתיב והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים וגו' (מיכה ה ו), והיה שארית יעקב וגו' אלו שארית שאמר לו הקב"ה לאליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו' (מ"א יט יח), ואלו הן אותן שנתפרשו בימי גדעון בשעה שאמר לפני הקב"ה אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת הנה אני מציג וגו' (שופטים ו לו לז), א"ל הקב"ה אני הכתבתי אהיה כטל לישראל (הושע יד ו), ואת אמרת ועל כל הארץ חורב (שופטים שם), אפשר אני איני עושה כן, מנין שאין כתיב כאן ויעש אלהים כן אלא ויהי כן (שם לח), מעצמו היה, אבל כי אמר יהי נא חורב (על) [אל] הגזה לבדה (שם שם לט), מיד ויעש אלהים כן ביום ההוא וגו' (שם שם מ), למה שכן כתוב אהיה כטל לישראל. א"ל הקב"ה (רב העם אשר עמך) [עוד העם רב] הורד אותם אל המים ואצרפנו לך שם וגו' (שם ז ד), ויהי מספר המלקקים וגו' (שם שם ו), אותם שכרעו על ברכיהם לשתות מים רוצה ולא רוצה היו משתחוים לע"ז, א"ל הקב"ה בשלש מאות איש המלקקים אושיע אתכם (שם שם ז), דמאותן שלא השתחוו עמדו אלו עליהם הוא אומר והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו' (מ"א י טיח), ועליהם הוא אומר והיה שארית יעקב וגו', כטל מאת ה', שהטל סימן לתחית המתים, וכן ישעיה אומר יחיו מתיך [נבלתי יקומון וגו' כי טל אורות טלך] (ישעיה כו יט), אמר רב אריסטי בשם ר' ברכיה ישעיה צווח לפני הקב"ה יחיו מתיך, אותו שהיו מתנבלין (בשבילנו, זה) נצלוב, למה על שמל את בנו, וזה נשרף למה ששימר את השבת, וזה נהרג למה שקרא בתורה, על אותו הוא אומר נבלתי יקומון. ד"א והיה שארית יעקב וגו'. אמר ר' פנחס בן חמא אמרו לו ישראל כטל את עושה אותנו, אמר להם כשאתם] זכאין, זש"ה וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב (דברים לג כח). את מוצא אפילו צדיקים אינן מושלין בטל, (א"ל הקב"ה) [אלא הקב"ה] בעצמו, רצונך לידע בשעה שעמד אליהו ואמר אם יהיו שנים האל טל [ומטר (מ"א יז א), ולא שמע הקב"ה] אלא היה הטל יורד, מנין שכן הוא אומר לאליהו, לך הראה אל אחאב ואתנה [מטר] (שם יח א), טל אין כתיב כאן, אלא ואתנה מטר על פני האדמה, מכאן שהיה הטל יורד כל אותו הזמן, מן הקב"ה, להודיעך שאין אדם שליט בטל, אלא הקב"ה (ואמר) [כך אמר] הקב"ה לישראל, כשאתם עושים רצוני, כשם שהטל אין בריה שולטת בו, כך אתם אין בריה שולטת בכם, שנאמר והיה שארית יעקב וגו'.