תנחומא בובר · תולדות · סימן 18

אני ישנה ולבי ער (שה"ש ה ב). שאמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבון העולמים אני ישנה מבית המקדש, ולבי ער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער במצות ובצדקות. אני ישנה מן המצות, ולבי ער לעשותם. אני ישנה מן הקץ, ולבי ער לגאולה. אני ישנה מן הגאולה, ולבי ער להקב"ה (עד) שיגאלני. אמר ר' חייא בר אבא (היאך) [היכן] מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל, מן המקרא הזה צור לבבי וחלקי אלהים לעולם (תהלים עג כו). קול דודי דופק (שה"ש שם), זה משה, שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה (שמות יא ד). פתחי לי (שה"ש שם), אמר ר' יוסי אמר הקב"ה פתחי לי פתח כחודה של מחט, ואני פותח לך [פתח] שיהו אוהלות (ובצור צירות) [וכצוצריות] נכנסין בו. אחותי (שה"ש שם), במצרים שנתאחו לי בשתי מצות, בדם פסח ובדם מילה. רעיתי (שם), נתרעו לו בים, ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח), יונתי (שה"ש שם) במרה שנצטויתי לי כיונה במצות, תמתי (שה"ש שם), שנתמו לי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז). שראשי נמלא טל (שה"ש שם) [שנאמר] אף שמים נטפו (שופטים ה ד)

ד"א אני ישנה וגו', יעקב נתייאש לו שלא יטול את הברכות מיצחק, אלא ולבי ער ורבקה אמרה וגו' ועתה בני שמע בקולי וגו' לך נא אל הצאן וגו', והבאת לאביך וגו', א"ל הן עשו אחי איש שעיר וגו', אולי ימושני אבי וגו', א"ל אין את יודעת שכל המשחק באביו כאילו עובד ע"ז, שנאמר והייתי בעיניו כמתעתע, ואין מתעתע אלא ע"ז שנאמר הבל המה מעשה תעתועים (ירמיה י טו).

והבאתי עלי קללה ולא ברכה, הקב"ה נתן בלבה קול דודי דופק וגו' למען אחי ורעי אדרבה נא שלום בך (תהלים קכב ח).

תמתי, תומתי אותה שילדה לי (שני) תאומים, תמתי שלא היה מן רבקה, אלא הקב"ה נתן בלבה אמרה לו וכי אדם הראשון כשחטא הוא נתקלל לא אמו נתקללה ועכשיו אני, את שלך עשה, ואם תקולל עלי קללתך תבוא, שנאמר עלי קללתך בני וגו'. [למה] א"ל הקב"ה הרי עיטרתי לך את הברכות, שראשי נמלא טל, מיד הלך, וילך ויקח ויבא לאמו וגו', נכנס אצל אביו ונטל את הברכות שנאמר ויתן לך האלהים וגו'.