תנחומא בובר · נשא · סימן 31

ד"א לי גלעד. אם יאמר לך אדם למה בנה אליהו מזבח בהר הכרמל והקריב עליו, ובית המקדש היה קיים באותה שעה, ואמר משה איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב וגו', ואל פתח אהל מועד לא הביאו [להקריב קרבן הל' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא וגו'] (ויקרא יז ג ד), אמור לו מה שעה אליהו לשם הקב"ה עשה, ועל פי הגבורה, שנאמר ויהי (כעלות) [בעלות] המנחה [ויגש אליהו הנביא וגו' ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה] (מ"א יח לו), הוי לי גלעד. לי מנשה, אם יאמר לך אדם הרי נדעון הקריב בבמה, והיה אסור, שהרי שילה קיימת, ואמר ר' אבא בר כהנא שבעה דברים עשה גדעון, הקריב פר הנעבד, ופר המוקצה, ובנה מזבח, וכרת עצים מן האשרה, והקריב בלילה ובלא כהן, והיה בין הכמרים, וכל מה שעשה על פי הגבורה עשה, שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור [וגו'] (שופטים ו כה), הוי לי [גלעד ולי] מנשה. [יהודה מחוקקי], ואם יאמר לך אדם הרי דוד עבר על לא תעשה, אמר הקב"ה למד את השבטים כסופר מלמד תינוקות, שנאמר אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו (תהלים נא טו), הוי יהודה מחוקקי. אפרים מעוז ראשי, אם יאמר לך אדם למה חילל יהושע את השבת ביריחו, אמור לו על פי הגבורה עשה, שנאמר ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו (יהושע ו ב), וכתיב וסבותם את העיר וגו', כה תעשה ששת ימים ושבעה כהנים וגו' וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות (שם שם ג ד), ומנין שהיתה שבת, שאין לעולם שבעת ימים בלא שבת, ועוד דבר אחר עשה יהושע מדעתו, מה שלא נאמר בו, כיון שנכבשה יריחו שבת היה, אמר השבת כולה קודש, וכל מה שכבשנו בשבת יהא קודש לה', שנאמר וכל כסף וזהב (וכל) [וכלי] נחושת וברזל קודש הוא לה' וגו' (שם ו יט), אמר ר' ברכיה הכהן [ברבי] עשאה כעיר הנדחת, והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה, שנאמר ושרפת באש את העיר (ו)את כל שללה כליל לה' אלהיך (דברים יג יז). אמר ר' יהודה הלוי בר שלום, לימד לישראל, מה שאמר הקב"ה לישראל, ראשית עריסותיכם [חלה תרימו תרומה] (במדבר טו כ), אמר יהושע הואיל וכבשנו אותה תחלה נעשה אותה חלה להקב"ה, נקדיש את כל שללה לגבוה, אמר הקב"ה הואיל וכך עשית הרי קרבנך מסייע את שבטך ודוחה את השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים.