תנחומא בובר · נשא · סימן 32

[ביום השביעי נשיא לבני אפרים. אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי] זש"ה (כאשר) [באשר] דבר מלך שלטון וגו' שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח ד ה), וכן הוא אומר אמרק אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל (ביראת) [יראת] אלהים (ש"ב כג ג), מי הוא זה, זה שמושל ביצרו, ומי היה זה, זה יוסף אבי (מנשה) [אפרים], אבי אביו של יהושע בן נון, מה כתיב בו, ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף [וגו'] וימאן וגו' (בראשית לט ז ח), אמר לו הקב"ה, אתה לא שמעת לה, חייך אני ממליכך על מצרים, ויהיו הכל נשמעים לך, שנאמר ויאמר פרעה (אל כל) [לכל] מצרים לכו אל יוסף (שם מ אנה), ואומר אתה תהיה על ביתי (שם שם מ), ולא יעשו בני פלטירין שלי דבר חוץ מדעך, ואומר ויוסף הוא השליט על הארץ (שם מב ו), על ששלט ביצרו נעשה שליט בארץ. ויהי איש מצליח (בראשית לט ב), לא היה צריך לומר אלא איש צדיק, למה כתב איש מצליח, א"ל הקב"ה שוית אתה מה שלא שוה אדם הראשון, אין מצליח אלא שוייה, שנאמר וצלחו הירדן לפני המלך (ש"ב יט יח), א"ל הקב"ה אין קרבן יחיד דוחה את השבת, חייך שקרבן בנך דוחה את השבת, בשביל מצוה שעשית, הוי ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד. אמר ר' עזריה א"ל הקב"ה ליוסף אתה שמרת מצות לא תנאף וקיימת התורה קודם שנתתיה, אין שבט מפסיק בין שני בניך, אלא אפרים ביום השביעי ומנשה ביום השמיני.