תנחומא בובר · תולדות · סימן 8

ד"א ויהי כי זקן יצחק. זש"ה אבן חן השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל (משלי יז ח), אל תאמר כן אלא האבן הוא השוחד בעיני בעליו, בא וראה מה אמר עולתו של הקב"ה לא היה ראוי שיכהה בעיניו, אדם שהוא נותן נפשו על שמו של הקב"ה ונעקד על גבי המזבח היה צריך שיכהו עיניו, אלא אמר הקב"ה הכתבתי בתורתי ושוחד לא תקח (שמות כג ח), למה כי השוחד יעור עיני חכמים (דברים טז יט), ונטל שוחד מעשו והכהיתי את עיניו, ומה אם יצחק הצדיק על שנטל שוחד מבנו כהו עיניו, מי שהוא נוטל שוחד מן אחרים על אחת כמה וכמה, לפיכך נאמר אבן חן השוחד, לפיכך ויהי כי זקן יצחק ותכהין. לשון רומיית הלא נאמר בכאן.

ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני (בראשית כז א), ורוח הקודש צווחת כי יחנן קולו אל תאמין בו כישבע תועבות בלבו (משלי כו כה). ז' מקדשות עתידין ליחרב, אוהל מועד וגלגל ושילה ונוב וגבעון ובנין ראשון ובנין שני, לכך כי שבע תועבות בלבו.

ד"א הורג את עשרת השבטים ומלכי ישראל הרי שתים, הורג שבט יהודה ובנימין הרי ד', הורג הכהנים והלוים ומלכות בית דוד הרי ז', כי שבע תועבות בלבו.