תנחומא בובר · בלק · סימן 13

ויפתח ה' את פי האתון (ש ם שם כח). להודיעך שפה ולשון ברשותו שאם ביקש לקלל פיו ברשותו.

ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים (שם). רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה.

ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי (שם שם כט). אע"פ שהיה עובד כוכבים היה מדבר בלשון הקודש. עובד כוכבים לשונו סרוח.

לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך (שם). משל לרופא שבא לרפאות בלשונו נשוך הנחש בדרך, ראה אנקה בדרך, התחיל מבקש מטה להורגה, אמרו לו זה אין אתה יכול ליטול, האיך באתה לרפאות בלשונך נשוך נחש, כך אמרה האתון לבלעם לי אין אתה יכול להרגני, אלא אם כן יש חרב בידך, והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלימה, שתק ולא מצא תשובה, התחילו תמיהים שרי מואב, שראו נס שלא היה כמותו בעולם. ויש אומרים שאמר להם אינה שלי, השיבתהו הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה (במדבר כה ל), הא למדת שלא היה זקן, שהיתה גדולה ממנו.

ההסכן הסכנתי לעשות לך כה (שם). כיון שדיברה מתה, שלא יהו הבריות אומרים זו היא שדיברה ועושין אותה יראה.

ד"א חס הקב"ה על כבוד של אותו רשע, שלא יאמרו זו היא שסילקה את בלעם.