תנחומא בובר · נשא · סימן 1

וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו (במדבר ה יא יב). ילמדנו רבינו מי שהיה מבקש לקנאות לאשתו כיצד היה מקנא לה, כך שנו רבותינו, המקנא לאשתו היה מוליכה לב"ד הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה על דרך שמאיימין על עידי נפשות, ואח"כ מעלין אותה לשער המזרח, לשער ניקנור, ששם מטהרין את המצורעים, ומשקין את הסוטות, כהן היה מביא פיילי של חרס, ונותן לתוכה חצי (לוגמין) [לוג מים] מן הכיור, נכנס להיכל ופנה לימינו, ומקום היה שם אמה על אמה, וטבלא של שיש שם, וטבעת קבועה בה, מגביה ונוטל עפר מתחתיה, ונותן על המים, שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים (שם יז), והיה כותב את המגילה ואם לא שכב איש אותך וגו' (שם שם יט). מכאן שנו רבותינו שפותחין בדיני נפשות מתחילה לזכות, ועוד כותב ואת כי שטית וגו', יתן ה' אותך לאלה וגו' (שם שם כ כא), וכן שלמה אמר אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה, ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך והרשיע רשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו (מ"א ח לא לב). בפרשת סוטה הכתוב מדבר, שנאמר וכתב את האלות האלה (במדבר ה כג), ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו (מ"א שם), וצבתה בטנה ונפלה ירכה (במדבר ה כז), להצדיק צדיק לתת לו כצדקתו (מ"א ח לב), ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (במדבר שם כח). ואם היתה טמאה לא היתה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות, והיא מתמלאת גידים, והכהן אומר הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה, כשם שהמים בודקין את האשה, כך המים בודקים את האיש, שנאמר ובאו ובאו (שם כב ושם שם כד), כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, שנאמר ונטמאה ונטמאה, אבל אם שתת ונמצאת טהורה, אם היתה עקרה נפקדת, היתה למודה [להיות] יולדת כעורים יולדת יפים, שחורים יולדת לבנים, קצרים יולדת ארוכין, נקבות יולדת זכרים, שנאמר אם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (שם כח), אמר הקב"ה למשה כתוב פרשת סוטה, כדי שתהא יודעת איזה שם הכהן מוחק בשבילה, ומהו מיתה והיאך היא מתפרסמת, מנין (שנאמר) [ממה שקראו בענין] איש איש כי תשטה אשתו.