תנחומא בובר · לך לך · סימן 5

ד"א ואעשך לגוי גדול. מהו גדולתן של בניך בתורה, שנאמר רק עם חכם ונבון וגו' (שם שם ו). ואברכך שאני בכבודי מברכך, ואגדלה שמך (בראשית יב ב), ששמך מתגדל בעולם, והיה ברכה, מהו והיה ברכה (שם שם), ברכתך קודמת לברכתי, משהן אומרים מגן אברהם, ואחר כך אומרים מחיה המתים.

ד"א והיה ברכה, א"ל הקב"ה משעה שבראתי עולמי ועד עכשיו הייתי זקוק לברך בריותי, שנאמר ויברך אותם אלהים (בראשית א כח), וברכתי לנח ולבניו, שנאמר ויברך אלהים את נח (שם ט א), מכאן ואילך אתה עשוי על הברכה, שנאמר והיה ברכה, ולא עשה אלא כיון שעמד יצחק בקש אברהם לברכו, כיון שצפה שעשו ויעקב עומדין ממנו לא בירכו, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו פרדס ונתנו לאריס שיהא משמרו. והיה בתוך הפרדס אילן של סם המות, ואילן של סם חיים, דבוקים זה לזה, אמר האריס מה אעשה, להשקות את זה ולהניח את זה איני יכול, אלא הריני מניחן עד שיבא בעל הפרדס, ומה שהוא יודע יעשה, כך אמר אברהם אם אני מברך ליצחק, יעקב ועשו יעמדו ממנו, אלא הריני מניחו עד שירצה הקב"ה ויברכו, כיון שנסתלקו אברהם ויצחק, בירך הקב"ה ליעקב בעצמו, שנאמר וירא אלהים אל יעקב וגו' [ויברך אותו] (שם לה ט).

ד"א והיה ברכה, א"ל הקב"ה עתיד אני להעמיד ממך שבט שהוא מברך את ישראל, ואיזה הוא זה שבט לוי שהוא מברך את ישראל, אמר לפניו אברהם רבונו של עולם מי מברך לאותו השבט, א"ל הקב"ה משהן מברכין את ישראל אני מברכם, שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (במדבר ו כז), אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם בשמי, אבל לעולם הבא אני בכבודי מברך אתכם שנאמר יברכך ה' נוה צדק הר הקדש (ירמיה לא כב).