תנחומא בובר · חקת · סימן 28

[ד"א פרה (במדבר יט ב). אלו ישראל, דכתיב כי כפרה סוררה סרר ישראל (הושע ד טז). אדומה (במדבר שם), אלו ישראל, דכתיב אדמו עצם מפנינים (איכה ד ז). תמימה (במדבר יט ב), אלו ישראל, דכתיב יונתי תמתי (שה"ש ו ט). אשר אין בה מום (במדבר שם), אילו ישראל, דכתיב ומום אין בך (שה"ש ד ז). אשר לא עלה עליה עול (במדבר שם), זה דורו של ירמיה, שלא קבלו עליהם עולו של הקב"ה. ונתתם אותה אל אלעזר הכהן (במדבר שם ג), זה ירמיה, דכתיב מן הכהנים אשר בענתות (ירמיה א א). והוציא אותה אל מחוץ למחנה (במדבר שם), ועמה הגלי לבבל (עזרא ה יב). ושחט אותה לפניו (במדבר שם), ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו (מ"ב כה ז). ושרף את הפרה (במדבר שם ה), וישרוף את בית ה' ואת בית המלך (מ"ב כה ט, ירמיה נב יג). את עורה וגו' (במדבר שם), ואת כל בתי ירושלים ואת (הבית) [כל בית] הגדול שרף באש (ירמיה שם), ולמה הוא קורא אותה בית גדול, אלא זה בית מדרשו של ר' יוחנן בן זכאי, ששם מתנים גדולתו של הקב"ה. ולקה (במדבר שם ו), זה נבוכדנאצר. [הכהן (שם), זה ירמיה, שנאמר קחנו ועיניך שים עליו (ירמיה לט יב)]. עץ ארז ואזוב ושני תולעת (במדבר שם), זה חנניה מישאל ועזריה. והשליך אל תוך שריפת הפרה (שם), קטיל המון שביבא די נורא (דניאל ג כב). ואסף (במדבר שם ט), זה הקב"ה, שנאמר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל (ישעיה יא יב). איש (במדבר שם), זה הקב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה (שמות טו ג). טהור (במדבר שם), זה הקב"ה, שנאמר טהור עינים (חבקוק א יג). את אפר הפרה (במדבר שם), אלו גליותיהם של ישראל. והניח מחוץ למחנה במקום טהור (שם), זו ירושלים, שהיא טהורה. והיתה לעדת בני ישראל למשמרת (שם), לפי שבעולם הזה ישראל מטמאים ומטהרים מפי כהן, אבל לעתיד לבא אינו כן, אלא הקב"ה עתיד לטהרן, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם (יחזקאל לו כה)].