וידבר ה' אל משה לאמר, קח את המטה והקהל את העדה [וגו' והשקית את העדה ואת בעירם] (במדבר כ ז ח), מכאן שהקב"ה חס על ממונן של ישראל. ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע (שם שם י), מלמד שכל אחד ואחד רואה את עצמו כאילו עומד על פני הסלע, וכן הוא אומר ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד (ויקרא ח ג), וכאן כל ישראל עומדין ורואין נסים שבסלע, התחילו לומר יודע משה חק הסלע, אם הוא מבקש יוציא לנו מים מזו, נמצא משה עומד בספק, אם שומע להם מבטל דברי המקום והקב"ה לוכד חכמים בערמם (איוב ה יג), לפי שהיה משה משמר בעצמו כל אותן ארבעים שנה, שלא להקפיד כנגדם, שהיה מתיירא מן השבועה שנשבע הקב"ה, אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזדה וגו' (דברים א לה), אמרו לו הרי סלע, כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר תוציא מזו, צווח עליהם שמעו נא המורים וגו' (במדבר כ י).
קריאה במקור
תנחומא בובר · חקת · סימן 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Tanhuma haKadum veHaYashan, S. Buber, 1885
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987633
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a0972f18cb1c0319de088bebe382bd8e8044eae3128f4d8eb71103d9fa8cfa23