תנחומא בובר · קדושים · סימן 5

קדושים תהיו. למה כי קדוש אני, לפי שהדבקתי אתכם במתני, שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש וגו' (ירמיה יג יא), אמר להם הקב"ה לישראל איני כבשר ודם, מלך בשר ודם אין רשות לבריות להקראות בשמו, תדע לך שבשעה שאדם מבקש לקטרג את חבירו, קורא לו אגוסטה פלוני, ואין לו חיים, אבל ישראל נקראו על שמו של הקב"ה, נקרא אלהים, וקרא לישראל אלהים, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם (תהלים פב ו), נקרא חכם, שנאמר חכם לבב ואמיץ כח (איוב ט ד), וקרא לישראל חכם, שנאמר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד ו), נקרא דוד, שנאמר דודי צח ואדום (שה"ש ה י), וקרא להם דודים, שנאמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים (שם שם א), נקרא בחור, שנאמר בחור כארזים (שם שם טו), וקרא להם בחורים, שנאמר (כי) בך בחר [ה' אלהיך] (דברים ז א), נקרא חסיד, שנאמר כי חסיד [אני] נאום ה' (ירמיה ג יב), וקרא להם חסידים, שנאמר אספו לי חסיד (תהלים נ ה), נקרא קדוש, שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישעיה ו ג), וקרא לישראל קדושים, [שנאמר קדושים תהיו], אמר הקב"ה בעולם הזה נקראתם קדושים, ובעולם הבא והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה ד ג).