תנחומא בובר · בשלח · סימן 13

ד"א [אז ישיר משה]. אז שר לא נאמר אלא אז ישיר, לעתיד לבא עתידין ישראל לומר שירה לה', (נאה השירה) [הוא נאה לשירה], והשירה נאה לה'.

ויאמרו לאמר (שמות טו א), מהו לאמר, לאמר הנסים לדורות שעשה הקב"ה עם ישראל.

ד"א אז ישיר, בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה, ולא הניחן הקב"ה, שנאמר ולא קרב זה אל זה וגו' (שם יד כ), ואומר וקרא זה אל זה (ישעי' ו ג), למי היו דומין, למלך שנשבה בנו, לבש נקמה באויביו והלך להביא אותו. ובאו הבריות לומר לו אימנון, אמר להן לכשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי, כך ישראל היו נתונים בצרה בים, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה נזף בהם, אמר להם הקב"ה בניי נתונים בצרה, ואתם מקלסין לפני, כיון שעלו מן הים בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר ר' אבין הלוי למה הדבר דומה, למלך שירד למלחמה ונצח, ואו בנו ועבדו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך, באו למלך ואמרו לו בנך ועבדך עומדים ועטרה בידם, מי יכנס תחילה, אמר להם שוטים שבעולם, עבדי קודם לבני, יכנס בני תחילה, כך כיון שעלו ישראל מן הים, באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה למלאכי השרת הניחו לישראל תחילה, אז ישיר משה [ובני ישראל], נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, מי יקלס תחילה, אמר ר' חייא בר אבא רב השלום עשה שלום ביניהם, שנאמר קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות (תהלים סח כו), קידמו שרים (אחר נוגנים) אלו ישראל, (ואחר כך) [אחר] נוגנים, אלו המלאכים, (ואחר כך) בתוך עלמות תופפות, [אלו הנשים], אמר ר' לוי השמים, לא אקבל הדבר הזה, אלא הנשים קילסו תחילה, שאלא שאחר נוגנים אלו ישראל, בתוך עלמות תופפות, אלו הנשים, התחילו מלאכי השרת להתרעם לפני הקב"ה, אמרו לא דיינו שקדמו לנו האנשים, אלא אף הנשים כן, אמר להן הקב"ה חייכם כן, אמר ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן ראה מה כתיב ותשאני רוח ואשמע אחרי (יחזקאל ג יב), מהו אחרי אחרי שקילסתי אני וחבירי, אחר כך הלכו מלאכי השרת ואמרו ברוך כבוד ה' ממקומו (שם), אמר ר' פנחס הכהן בר חמא מה כתיב בעמדם תרפינה כנפיהן (שם א כד), מהו [בעמדם], מי ששומע בעמדם סבור שמא יש ישיבה למעלה, [חס ושלום, אין ישיבה למעלה], אלא הכל עומדים שנאמר שרפים עומדים וגו' (ישעי' ו ב), וכן הוא אומר קרבת (אל) [על] חד מן קאמיא (דניאל ז טז), מהו בעמדם, אלא כשישראל עומדים ומקלסין להקב"ה אותה שעה תרפינה כנפיהם.