תנחומא בובר · בשלח · סימן 12

ד"א [אז ישיר משה]. זש"ה קוה קויתי ה' וגו' (תהלים מ ב), אמר ' פנחס הכהן בר חמא אם קויתה ולא באח זורוקוה, אמר דוד קוה אל ה' [חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'] (תהלים כז יד), אם בא קויך יפה, אם לאו חזור וקוה אל ה', ואמר דוד קוה קויתי אל ה', מתוך הקיווי ויט אלי וישמע שועתי (שם מ ב). וישמע אלהים אתל נאקתם וגו' (שמות ב כד), ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו' (תהלים שם ג), מטיט לבינים, ויקם על סלע רגלי (שם), שנתן לי בזת מצרים ובזת הים, (כונן אשורי), ויתן בפי שיר חדש (שם שם ד), אז ישיר משה וגו'. מהו אז, באז עשה הקב"ה לדורו של אנוש היבשה ים, שנאמר אז הוחל לקרא בשם ה' (בראשית ד כו). ולנו עשה הים יבשה, באז אנו מקלסין אותו.

ד"א למה באז, אמר משה באז קראתי תגר לפני הקב"ה, שנאמר ומאז באתי וגו' (שמות ה כג), ובלשון שסרחתי, בו בלשון אני מתקן ואקלס אותך.

ד"א אז, א' אחד, ז' שבעה הרי שמונה, אמר משה בזכות המילה שניתנ לשמונה נקרע הים, ונקלס באז. אמר ר' לוי לגוזרי ים סוף לגזרים (תהלים קלו יג), שכן בלשון ארמי קורין למהולין גזורים, בזכות המילה נקרע הים.