תנחומא בובר · הוספה לקרח · סימן 2

ויקח קרח. זש"ה אח נפשע מקרית עוז ומדנים כבריח ארמון (משלי יח יט), מדבר בקרח, אח נפשע מקרית עוז, זה קרח שפשע בתורה שהיא קרית וזו של הקב"ה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן (תהלים כט יא), ועשה מריבה עם משה, שנאמר ומדנים כבריח ארמון, מהו כבריח, שהעלה הארץ בריחיה בעדן, ומי גרם לו לבוא לכל הקלון הזה, אלא שחלק על משה ואהרן, ומה היה אומר, ראו מה בן עמרם עושה, נתן את הכהונה לאחיו אהרן, ונטל את המלכות לעצמו, ועשה אותו (כתף) אורגטיס, שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (במדבר ז ט), שהיה טוען בארון, התחיל חולק עליהם ואומר לא משה נביא, ולא אהרן כהן גדול, ולא תורה ניתנה מן השמים, כיון ששמע משה כך התחיל הולך לו אצל הקב"ה, א"ל אוותר על בזיוני, ועל בזיונו של אהרן, ועל בזיונה של התורה אני תובע, שנאמר בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו' (שם טז כח), ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה אשר שם משה וגו' (דברים ד מד), משל לשושבינה של בת המלך, שביקש בני פיקון [צ"ל בניפיקון] מן המלך, אמר למלך אם אינך תובע בני פיקון [צ"ל בניפיקון] שלי, אף אני אומר שלא היה לבתך בתולים, כך אמר משה לפני הקב"ה, אם מתים הם על מטותם, כדרך שכל בני אדם מתים, והרופאים עולים ומבקרים אותם, כדרך שכל החולים מתבקרים, אף אני כופר ואומר ודאי אין תורה ניתנה מן השמים, שנאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו' (במדבר טז כט).