תנחומא בובר · שלח · סימן 11

ויאמר אליהם עלו זה בנגב [ועליתם את ההר] (שם יג יז). עם שהם עולים, אמר ר' ברכיה הכהן [ברבי] מצאו שלשה בני ענקים שם, אחימן ששי ותלמי (שם שם כב), למה נקרא שמו אחימן, שהיה אומר אחי מאן יבא עלי, ששי שהיא בריא כשיש, תלמיד שהיה הולך ועושה תלמים בארץ, ילידי הענק שהיו עונקים את החמה, כשראו אותם מרגלים נתייראו, מיד הלכו ואמרו כי חזק הוא ממנו (שם יג לא), אמר ריש לקיש הקישו כלפי מעלה, ובאותו עון נגזר עליהם גזירות רעות, מה הקב"ה אומר לירמיהו, לך אמור להם אין אתם יודעים מה הוצאתם מפיכם ליום המולה גדולה (ירמיה יא טז), אמרו ונהי בעינינו כחגבים (במדבר יג לג), אמר הקב"ה ויתרתי עליה, אלא וכן היינו בעיניהם (שם), מי יאמר שלא הייתם בעיניהם כמלאכים, ידעתם מה עשיתי אתכם בעיניהם, מה גרמתם לכם במספר הימים אשר תרתם את הארץ (שם יד לד), לא דיים כן אלא שלא נכנסו לארץ, אמר הקב"ה לישראל, בעוה"ז על ידי שהיו שלוחי בשר ודם, נגזר עליהם שלא נכנסו לארץ, אבל לעולם הבא אני אשלח מלאכי פתאום ויפנה דרך לפני, שנאמר הנני שולח (מלאך) [מלאכי] ופינה דרך לפני [ופתאום יבוא אל היכלו] (מלאכי ג א).