תנחומא בובר · שלח · סימן 12

וישלח אותם משה [וגו'] עלו זה בנגב (במדבר יג יז), למה בנגב, שכן (הבקרין) [התגרים] עושין מראין את הפסולת תחלה, ואחר כך מראין את השבח, וראיתם את הארץ מה היא (במדבר י גיח), שלש פעמים אמר להם משה היו מסתכלין בארץ ישראל, יש ארץ שמגדלת גבורים, ויש מגדלת חלשים, ויש מגדלת אוכלוסין, ויש ממעטת אוכלוסין, כך פיקדן, ואת העם היושב עליה החזק הוא (אם רפה) [הרפה], המעט הוא אם רב, ומה הארץ השמנה היא אם רזה (שם שם יח כ), ומנין אתם יודעין כחן, אם במחנים הם שרוים, הם גבורים ובוטחין על כחל, ואם במבצרים, חלשים הם ולבן רך, ומה הארץ, השמנה היא אם רזה, אם פירותיה קלים או שמנים, אמר להם הסתכלו באבנים ובצרורות שלה, אם של צונמא הם הם שמנים, ואם של חרסית הם רזים. והימים ימי בכורי ענבים (שם שם כ), מכאן אתה למד שאין תקופה תמוז בלא תאנים וענבים.