תנחומא בובר · בלק · סימן 16

ויאמר בלעם [אל בלק] בנה לי בזה וגו' (שם כג א). למה שבע מזבחות, כנגד שבעה צדיקים שבנו שבע מזבחות, מאדם עד משה ונתקבלו, אדם הבל נח ואברהם ויצחק ויעקב ומשה, ואמר למה קבלת את אלו, לא בשביל עבודה שעבדו לפניך קבלתם, לא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות, ולא מאומה אחת, השיבו רוח הקודש טוב פת חריבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב (משלי יז א), טובה מנחה בלולה בשמן וחריבה, מבית מלוא זבחי ריב, שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין בני ישראלף.

ויעש בלק כאשר (אמר) [דבר] בלעם וגו', ויאמר בלעם התתיצב על וגו' וילך שפי (במדבר כג ב ג), שפוי היה לקלל, שעד אותה שעה היה שפוי, ומאותה שעה נטרד.

ויקר אלהים אל בלעם (שם שם ד). א"ל הקב"ה רשע מה אתה עושה.

ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי (שם). משל לשולחני שמשקר במשקלות, בא בעל השוק הרגיש בו, א"ל מה אתה מעול ומשקר במשקלות, א"ל כבר שלחתי דורון לבית אדוני, אף כך בלעם קראו רוח הקודש, א"ל רשע מה אתה עושה, א"ל את שבעת המזבחות (הזה) ערכתי, א"ל טוב ארוחת ירק [ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו] (משלי טו יז), סעודה שאכלו ישראל במצרים על מצות ומרוים, מפרים שאתה מקריב על ידי [שנאה], (שנאמר) וישם ה' דבר בפי בלעם (במדבר שם ה). שעיקם פיו ופקמו, כאדם שקובע מסמר בלוח, ר' אליעזר אומר מלאך היה מדבר, ור' יהושע אומר היה מחכה.

ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר, וישב אליו והנה נצב על עולתו וגו' (שם שם ה ו). שהיו עומדין ומצפין מתי יבא.