תנחומא בובר · בלק · סימן 17

וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם (שם שם ז). מן הרמים הייתי, והורידני בלק לבאר שחת.

ינחני. כמה דאת אמר (נחה) [נהה] על המון מצרים והורידהו (יחזקאל לב יח).

ד"א מן ארם עם רם של מעלן הייתי, והורידני בלק מן כבודי. משל למי שמהלך עם המלך, ראה ליסטין, הניח את המלך ומטייל עם הליסטין, כשחזר עם המלך, אמר לך עם מי שטיילת עמו, שאי אפשר לך שתלך עמי עוד, כך בלעם נזקק לרוח הקודש, כשנזדווג עם בלק נסתלקה ממנו רוח הקודש, וחזר להיות קוסם כבתחלה, שנאמר ואת בלעם [בן בעור] הקוסם (יהושע יג כב), לכך צווח רם הייתי והורידני בלק.

ד"א מן ארם ינחני, א"ל השוינו גם שנינו להיות כפוי טובה, שאילולי אברהם אבינו לא היה בלק, שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר, ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט (בראשית יט כט), כי אילולי אברהם לא פלט לוט מן סדום, ואתה מן בני בניו של לוט, ואילולי יעקב איבהם לא עמדתי אני בעולם, שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב, שבתחלה כתיב ורחל באה עם הצאן (שם כט ט), ואילו היה לו בנים, היאך בתו רועה, כיון שהלך יעקב לשם נתנו לו בנים, שנאמר וישמע את דברי בני לבן וגו' (שם לא א), ויאמר וגו' נחשתי ויברכני ה' בגללך (שם ל כז), ואילולי אבותם אני ואתה לא עמדנו בעולם.

לכה נא ארה לי (במדבר כב ו). מי שמאררן, עצמו הוא מארר, שנאמר ומקללך אאור (בראשית יב ג), ואומר אורריך ארור ומברכיך ברוך (שם כז כט).

לכה ארה לי יעקב. אילו אומה אחרת אמרת לי לקלל, כגון [בני] אברהם ויצחק הייתי יכול, אלא יעקב, מלך שבורר לעצמו מנה ועמד אחר ואמר גנאי עליה, כלום יש לו חיים, ואלו נחלתו וחבלתו וסגולתו, שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב ט), והייתם לי סגולה מכל העמים וגו' (שמות יט ה).

ולכה זועמה ישראל (במדבר כג ז). מלך שנטל עטרה ונתנה בראשו, ואמר אדם עליה שאינה כלום, יש לו חיים, ואלו כתיב בהם ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג).