תנחומא בובר · אחרי מות · סימן 3

וידבר ה' אל משה אחרי מות. זש"ה אמרתי להוללים אל תהולו וגו' (תהלים עה ה). למערבביא, אלו שלבן מלא עליהן חולחליות רעות. ר' לוי קרא [להון] (דהוניא) [זהוניא] אלו שמביאין אללי לעולם. ולרשעים אל תרימו קרן (שם), הצדיקים לא שמחו בעולמי, ואתם מבקשים לשמוח בעולמי. [אדם הראשון לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי]. ר' לוי בשם ר' שמעון [בן מנסיא] אמר תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, [ואל תתמה על זה, בנוהג שבעולם אדם עושה שני דסקרין אחת לו ואחת לבן ביתו, של מי הוא עושה נאה לא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות לא כל שכן שיהא תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל המה], ומה תפוח עקבו מכהה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר י"ג חופות קשר לו הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך (יחזקאל כח יג), ואחר כל הכבוד הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג יט). אברהם לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי, אברהם נולד לו בן לסוף מאה שנה, ואמר לו הקב"ה קח נא את בנך את יחידך (שם כב ב), והיה מהלך ג' ימים, דכתיב ויהי ביום השלישי [וישא אברהם את עיניו] וירא (שם שם ד), מה ראה, ראה ענן קשור על ההר, אמר לבנו בני מה אתה רואה, אמר לו רואה אני הר נאה וענן קשור עליו , אמר לנעריו רואים אתם כלום, אמרו לו רואין אנו הרוגבעה, אמר להן שבו לכם פה עם החמור (שם שם ה), עם הדומה לחמור, נטל את יצחק בנו ועלה לראש ההר, ובנה את המזבח, וערך את העצים, ועקדו על המזבח, ונטל את הסכין, אילולי שאמר לו המלאך אל תשלח [ידך אל הנער] (שם שם יב), כבר היה שחוט, כיון שבא אצל אמו, אמרה לו מה עשה לך אביך, אמר לה נטלני אבא, והעלני הרים, והורידני בקעות, והעלני לראש הר אחד, ובנה מזבח, וסיפר את כל המעשה, אילולי שאמר לו המלאך אל תשלח ידך, כבר הייתי שחוט, אמרה לו ווי לך ברא דעלובתא אילולי שאמר לו אל תשלח, כבר הייתה שחוט, לא הספיקה לגמור הדבר עד שיצאה נשמתה, שנאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (שם כג ב), מהיכן בא, מהר המוריה בא.

כביכול הקב"ה לא שמח בעולמו ובני אדם מבקשין לשמוח בעולמו, שמח ה' במעשיו, אין כתיב כאן, אלא ישמח [ה' במעשיו] (תהלים קד לא), ואימתי ישמח במעשיהם של צדיקים לעתיד לבא.

ישראל לא שמחו בעולמי, ואתם מבקשים לשמוח, שמח ישראל בעושיו, אין כתיב כאן, אלא ישמח [ישראל בעושיו] (שם קמט ב), שעתידין לשמוח בהקב"ה, לפיכך כתיב אמרתי להוללים אל תהולו.