תנחומא בובר · אחרי מות · סימן 4

[אחרי מות שני בני אהרן]. ר' יודן דמן גלייא פתח אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קינו (איוב לט כז), אמר הקב"ה לאהרן על מימר פיך הייתי [משרה שכינתי על גבי הארון לא על מימר פיך הייתי] מסלק שכינתי שעל גבי הארון, מקדש ראשון, סלע ישכון ויתלונן (איוב לט כח), לינה אחת, מקדש שני על שן סלע ומצודה (שם), לינות הרבה, ותנינן תמן משניטל הארון אבן אחת היתה שם מימות נביאים הראשונים, ושתיה היתה נקראת, ולמה נקראת שמה שתיה, שממנה הושתת העולם, וכיצד היתה תפלת כהן גדול ביום הכפורים, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא השנה הזו גשומה שחונה וטלולה, שנת זול, שנת שובע, שנת רצון, שנת ברכה, שנת משא ומתן, שנת שלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו, שנת שלא יגביהו [ישראל] שררה אלו על אלו. ורבנן דקסרין אמרי על אחינו שבקיסרין שלא יגביהו שררה אלו על אלו, (ורבינו) [ורבנן דדרום] אמרין על אחינו שבדרום שלא יעשו בתיהם קבריהם.

משם חפר אוכל (למרחוק עיניו יביטו) (איוב לט כט), משם היה מאלל ומרגל אוכל של כל השנה כולה, למרחוק עיניו יביטו (שם), היה יודע מראש ועד סוף, הא כיצד, כיון שהיה צופה וראה עשן המערכה עולה לדרום, היה יודע שבדרום שובע, וכן לצפון, וכן למערב, וכן למזרח, כלפי רקיע, היה יודע שכל העולם שובע. [ואחר כל השבח הזה ואפרוחיו יעלעו דם וגו' (שם שם ל), חמי אפרוחיו מגעגעין בדם ושתיק, אלא ובאשר חללים (שם), נדב ואביהוא, שם הוא (שם), שם הוא השכינה]. אמר ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי בשם ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא קרבו שאו את אחיכם מאת הקדש אין כתיב כאן, אלא מאת פני הקדש (ויקרא י ד), כאדם שאומר לחבירו העבר המת מלפני אביו, עד מתי יראה את בנו מת, לכך כתיב לאחרי מות שני בני אהרן.