תנחומא בובר · במדבר · סימן 10

איש על דגלו באותות לבית אבותם וגו' (במדבר ב ב). זש"ה נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול וגו' (תהלים כ ו), אמרו ישראל ה' אלהים אנו מרננים בישועתך מה שעשית לנו בשמך, נרננה בישועתך, שנאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל (שמות יד ל), (וישע) [ויושע] כתיב, כביכול, ישראל נגאלים, וכאילו האלהים נגאל, ובשם אלהינו נדגול, שקבל האלהים שמו] בשמותינו ועשה אותנו דגלים, שנאמר איש על דגלו באותות. חיבה גדולה חיבב הקב"ה את ישראל כי עשאן דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהו ניכרים, בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן, ומנין שהיה אוהבן, שנאמר [הביאני אל בית היין] ודגלו עלי אהבה (שה"ש ב ד), למה הדבר דומה, לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין, נכנס לבודקו ומצא אותו חומץ, בא לצאת מן האוצר, מצא שם חבית אחת יין [טוב], אמר חבית זו עומדת עלי כמלא אוצר, כך ברא הקב"ה שבעים אומות, ומכולן לא מצא הנייה אלא בישראל, שנאמר הביאני אל בית היין, יו"ד יו"ד עשרים נו"ן חמשים הרי שבעים, ומכולם לא אהב אלא ישראל, שנאמר ודגלו עלי אהבה, ואומר ששים המה מלכות וגו' אחת היא יונתי תמתי (שם ו ח ט).

הביאני אל בית היין. [רבי יהודה אומר למרתף הגדול של יין, זה סיני, ולמדני משם תורה שהיא נדרשת במ"ט פנים, ודגלו עלי אהבה.

ד"א הביאני אל בית היין] אמר ר' חוניא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג, והתינוקות הולכין לבית הספר, ומראין את האזכרות באצבע, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה.

[ר' יששכר אמר מהו ודגלו עלי אהבה, אפי' אדם יושב ועוסק בתורה ומדלג מהלכה להלכה ומפסוק לפסוק, יאמר הקב"ה חביב עלי הוא ודגלו עלי אהבה, ודלוגו עלי אהבה.

ד"א ודגלו עלי אהבה, אמר הקב"ה יש לאומות העולם דגלים, ואין חביב עלי אלא דגלו של יעקב, שנאמר ודגלו עלי אהבה].