תנחומא בובר · במדבר · סימן 9

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר איש על דגלו באותות לבית אבותם וגו' (במדבר ב א ב), ילמדנו רבינו בתוך כמה אמות מותר לאדם להלך בשבת, כך שנו רבותינו, השובת בדרך עושה לו עגולות עד ארבע אמות, דברי ר' חנניא בן אנטיגנוס, ומטלטל בתוך ארבע אמות בשבת ואומר שביתתי במקומי, וזכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ורוח, וכמה הן ד' אמות, ר' יהודה אומר כדי שיטול חבית מן מרגלותיו ויתננה במראשותיו, והשובת במדינה אפי' היא גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה, ועיבורה וחוץ מעיבורה אלפים אמה, ומהו עיבורה, החנויות והפונדקיות שחוץ למדינה על הדרך, והשובת במערה, אפי' היא גדולה כמערה שברח בה צדקיה מלך יהודה, שהיה בה שנים עשר מיל, מהלך את כולה, וחוץ ממנה אלפים אמה לכל רוח שירצה, ומנין סמכו חכמים, מדברי תורה [שנאמר] ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' (במדבר לה ה), וכל אתה מוצא ביהושע כשהלך להחריב את יריחו, אמר להם יהושע עתידים אתם לעשות שם את השבת, אל תרחקו מן הארון יותר מן אלפים אמה לכל רוח, למה שתהיו רשאין לבוא להתפלל לפני הארון בשבת, וכן הוא אומר אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה (יהושע ג ד), וכן אתה מוצא כשאמר האלהים למשה שישרה את ישראל דגלים, א"ל השרה אותם לדגליהם לכל רוח, מנין ממה שקראו בענין איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו.