תנחומא בובר · במדבר · סימן 20

פקוד את בני לוי (שם שם טו). השבט הזה היה חביב לפני הקב"ה ביותר, ולמה מכל השבטים לא נבחר אלא השבט הזה, שנאמר ובחור אותו [מכל שבטי ישראל לי לכהן וגו'] (ש"א ב כח), כיצד ברא לו הקב"ה ימים ובחר לו אחד מהם, שנאמר ימים יוצרו ולו אחד בהם (תהלים קלט טז), ואיזה הוא, אמר ר' לוי זה יום השבת. ברא שנים ובירר לו אחד מהם, זו שביעית, שנאמר ושבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה ב). ברא שבועים ובירר לו אחד מהם, זה היובל, שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה (שם שם י). ברא ארצות ובחר לו אחד מהם ארץ ישראל, שנאמר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה [תמיד עיני ה' אלהיך בה] (דברים יא יב), [וכך הקב"ה קורא אותה ארצו שנאמר ואת (ארצו) [ארצי] חלקו] (יואל ד ב). ברא רקיעים ובחר לו אחד מהם זה ערבות, שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו (תהלים סח ה). ברא אומות ובחר לו אחד מהן זה ישראל, שנאמר בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה (דברים ז ו), גוי בשר ואתה בשר, ובך בחר ה' אלהיך וגו', למה בחר אתכם הקב"ה לפי שאהב אתכם, שנאמר כי מאהבת ה' אתכם (שם שם ח). ברא שבטים ובחר לו אחד מהם, זה שבט לוי, שנאמר ובחור אותו [מכל שבטי ישראל וגו'] (ש"א ב כח), לפיכך הוא מחבב אתכם ביותר, ואומר למשה בכל פעם פקוד את בני לוי. [כל זכר]. למה אמר כל זכר, ולא מזכיר שם נקבה, מפני שכבודו של אלהים עולה מן הזכרים, כל זכר, אמר דוד הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן (תהלים קכז ג), [נחלת ה' בנים] אלו הזכרים, [שכר פרי הבטן] ואם באו הנקבות אף הם שכר, ולמה פוקד אותם בכל פעם ופעם, שהם טכסיס שלו, והמלך שמח בטכסיס שלו הרבה. ואתה מוצא שכל שבטו של לוי הוא ממועט, ולמה היה ממועטין, שהיו רואין את השכינה, ואף כשעלו ישראל מן הגולה לא מצאו מהן שהיו מועטין, שנאמר ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם (עזרא ח טו), אמר הקב"ה בעולם הזה היו מתכלין על שהיו רואין את כבודי, שנאמר כי לא יראני האדם וחי (שמות לג כ), אבל לעולם הבא כשאחזיר שכינתי לציון, אני נגלה בכבודי על כל ישראל ורואים אותי וחיים לעולם, שנאמר כי עין בעין יראו (ישעיה נב ח), ולא עוד אלא מראים את כבודי זה לזה באצבע, ואומרים כי זה אלהים אלהינו (תהלים מח טו), ואומר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו [ויושיענו] זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו (ישעיה כה ט).