תנחומא בובר · במדבר · סימן 22

[פקוד כל בכור זכר]. זש"ה מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך (ישעיה מג ד), אמר הקב"ה ליעקב יעקב הרבה אתה יקר בעיני, למה כביכול שקבעתי איקונין שלך בכסא כבודי, ובשמך המלאכים מקלסים אותי, ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל (תהלים מא יד), הוי מאשר יקרת בעיני נכבדת.

ד"א מאשר יקרת. אמר הקב"ה יעקב יקר אתה בעיני שכביכול אני ומלאכי נצבים עליך בשעה שיצאת לפדן ארם ובביאתך, שנאמר ויצא יעקב וגו', ויפגע במקום וגו', והנה ה' נצב עליו וגו' (בראשית כח י יא יג). אמר ר' הושעיא אשריו לילוד אשה שראה את המלך ופמליא שלו נצבים עליו ומשמשין אותו, ומנין בביאתו, שנאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים (שם לב ב), הרי מלאכים, השכינה מנין, וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' (שם לה ט), לכך נאמר מאשר יקרת בעיני.

[ד"א מאשר יקרת בעיני נכבדת] אמר הקב"ה יקר אתה בעיני, שלכל האומות לא נתתי להם מנין, ולך נתתי מנין, משל למלך בשר ודם שהיו לו גרנות הרבה והיו כולם טנופות ומליאות זונין, ולא היה מדקדק במנין, אבל הגורן הזו חטין יפות הן, לכך אני רוצה לדקדק במנין, כמה כורין הן, כמה שקים יש בה, כמה מדות יש בו, כך המלך הזה מלך מלכי המלכים הקב"ה, והגורן זה ישראל, שנאמר מדושתי ובן גרני (ישעיה כא י), ואומר קדש ישראל לה' [ראשית תבואתה] (ירמיה ב ג), בן ביתו זה משה, שנאמר [לא כן עבדי משה] בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב ז), א"ל הקב"ה האומות נמשלו כקוצים, שנאמר והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים (ישעיה לג יב), לפיכך אל תדקדק במניינם, אבל ישראל צדיקים הם, שנאמר ועמך כולם צדיקים (ישעיה ס כא), ואומר כולך יפה רעיתי [ומום אין בך] (שה"ש ד ז), לכך דקדק במניינם של ישראל, כך עשה משה מנה אותם כמה כורים, שנאמר שאו את ראש וגו' (במדבר א ב). כמה שקים, שנאמר וצבאו ופקודיהם (שם ב ד), כמה מדות, שנאמר פקוד כל בכור זכר.