תנחומא בובר · תזריע · סימן 4

[ד"א אשה כי תזריע וילדה זכר]. אם קדמה האשה יולדת זכר, אם קדם האיש (מוליד) [יולדת- נקבה. אמר ר' אבין הלוי [ברבי] רמז לך הכתוב אם נקבה תלד, אם קדם האיש מולדת נקבה, קודמת האשה מולדת זכר, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר. אמר ר' חייא בר אבא לפיכך הזכר נתלה באשה, והנקבה באיש, שנאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך את עוץ בכורו ואת בוז אחיו (בראשית כב כ כא), ובתואל ילד את רבקה (שם שם כג), וכן הוא אומר פלגש כלב (ילדה) [מעכה ילד] (שכר) [שבר] ואת תרחנה. ותלד (שצף) [שעף] אבי מדמנה, (ואת) [את] שוא אבי מכבנא ואבי (גבעה) [גבעא] ובת [כלב] עכסה (דה"א ב מח מט), הוי נתלו הנקבות באיש והזכרים באשה, לכך נאמר אשה כי תזריע. אמר ר' אייבו מעשה נסים הקב"ה עושה עם האיש הזה, אדם שהוא נתון בקמון יום אחד, אין נפשו מפרכסת עליו, אבל התינוק ההוא נתון במעי אמו תשעה חדשים והקב"ה משמרו, רבותינו אמרו מעשה נסים הקב"ה עשה עם האדם הזה, האדם שהוא נתון באמבטי יום אחד נפשו מקנטת עליו, והתינוק נתון במעי אמו ט' חדשים ואין נפשו קניטה עליו, [למה שהקב"ה עושה עמו מעשה נסים]. אמר איוב אשא דעי למרחוק (איוב לו ג), והיה איוב ראה בני אדם אשה יולדת איש, והספינה שטה בתוך המים אצבע על אצבע, ותמה על הדברים האלו, ואומר אשא דעי למרחוק, לכך כתיב אשה כי תזריע.