תנחומא בובר · שלח · סימן 25

אם יראו [את הארץ אשר נשבעתי לאבותם (שם שם כג), וכתיב אם יראו] האנשים העולים ממצרים מבן עשרים שנה [ומעלה] (שם לב יא), בין שהיה בעצה ובין שלא היה בעצה נכנס, אנשים העולים ממצרים, אם הביא שתי שערות והוא פחות מבן עשרים, אם היה עמהם בעצה לא היה נכנס, ואעפ"כ לא מת אחד מהם פחות מששים, בא וראה מה בין צדיקים לרשעים, [כענין שנאמר ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע] (מלאכי ג יח), משל למטרונית אחת שהיתה לה שפחה [כושית], והלך בעלה למדינת הים, כל הלילה היתה שפחה אומרת למטרוניתא, [אני נאה ממך והמלך אוהב אותי יותר ממך, אמרה לה אותה מטרוניתא] יבא הבקר ונדע מי [נאה ומי] אהב המלך, כך אומות העולם אומרים לישראל אנו מעשינו יפין ובנו חפץ הקב"ה, לכך (אמר ישעיה) [אמרו ישראל] יבא הבקר ואני יודעין במי חפץ הקב"ה, שנאמר אמר שומר אתא בקר (ישעיה כא יב), יבא העולם הבא שנקרא בקר, ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע (מלאכי ג יח).

כתיב אך הבל בני אדם (תהלים סב י), אמר ר' חייא בשם ר' לוי כל הבלים שעושין ישראל כל ימות השנה, במאזנים לעלות (שם), הקב"ה מוחל להם במזל מאזנים, בחדש תשרי, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויקרא טז ל).