תנחומא בובר · שמיני · סימן 9

אשרי אדם שאינו להוט אחר היין, שכן אתה מוצא בבני יהונדב בן רכב, שצוה להם אביהם ואמר להם שלא לשתות יין, ומה ראה שלא לשתות יין, אלא שמע ירמיה מתנבא שבית המקדש חרב, אמר להם היו מתאבלים מעכשיו, בית לא תבנו [וזרע לא תשרעו] וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם, כי באהלים תשבו כל (ימי חייכם) [ימיכם] (ירמיה לה ז), ושמרו מצות אביהם, כיון שהיה ירמיה מתנבא לישראל לומר להם עשו תשובה, ולא היו עושין, אמר הקב"ה לירמיה אתה אומר להם עשו תשובה ואינן עושין, ובניו של יונדב בן רכב מצוה קלה צוה להם אביהם והן משמרין אותה, ואני אומר לישראל עשו תשובה ואינן שומרין, שנאמר הוקם את (דבר) [דברי] (יונדב) [יהונדב] בן רכב אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין, ולא שתו עד היום הזה, כי (שמרו) [שמעו] את מצות אביהם, ואנכי דברתי (לכם) [אליכם] השכם (והערב) [ודבר] ולא שמעתם [אלי] (שם שם יד), מה כתיב שם, אמר הקב"ה לירמיה, אמור להם חייכם הואיל ושמרתם את המצוה הזו, שאין משפחותיכם פוסקת מלפני לעולם, שכן כתיב לכן כה אמר ה' [צואות אלהי ישראל] לא יכרת איש ליונדב בן רכב (עוד) [עומד] לפני כי הימים (שם שם יט), לכן הוא מזהירן על היין יין ושכר אל תשת. אמר ישעיה צווחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה (ישעיה כד יא), מהו ערבה כל שמחה, חשכה כל שמחה, כד"א ויהי ערב (בראשית א ה), (שבת) [גלה] משוש הארץ (ישעיה שם), ששבתה ציון, שכתב בה יפה נוף משוש כל הארץ (תהים מח ג) אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה היין סימן קללה, אבל לעולם הבא אני אעשה אותו עסיס, שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו' (יואל ד יח).