תנחומא בובר · נשא · סימן 3

[איש איש כי תשטה אשתו]. זש"ה שש הנה שנא ה' [ושבע תועבת נפשו] (משלי ו טז), ר' יוסי הגלילי אומר שבעה דרכים בסוטה הן אמורות, עינים רמות (שם שם יז), שהאשה הסוטה תולה עיניה לאיש אחר, וכן הוא אומר יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים (ישעיה ג טז), לשון שקר (משלי שם), שהיא נואפת עם איש אחר ומתעברת ממנו ומשקרת ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת, וידים שופכות דם נקי (שם), שהנואף נכנס על מנת שאם יתפש יהרוג או יהרג. לב חורש מחשבות און (שם יח), שהנואף והנואפת אין מחשבותיהם בכל שעה אלא און, אימתי הם חוטאים, ואומרים זה לזה באיזה מקום באיזה שעה. רגלים ממהרות לרוץ לרעה (שם), בוודאי שממהרים לעשות את החטא. יפיח כזבים עד שקר (שם יט), שאם יתפשו הם מכזבים ומשקרים, ונשבעים ואומרים מסיחים היינו בדברים אחרים. ומשלח מדנים בין אחים (שם), שכל ישראל אחים הם, והנואף אשת חבירו בעלה שומע ושונאו, וזה אינו יכול לראותו, הוי ומשלח מדנים בין אחים, הרי שבעה דברים קשים (שהזנות) [שהסוטה] עושה.