(א) הכי גרסינן הודע אליו ולא שאמרו לו אחרים. ד"אליו" משמע לו לעצמו נודע לו שחטא, פרט לשהודיעוהו אחרים; שאינו מביא על פיהן. וכשהוא מכחישן קאמר כדמפרש בסיפא וקמפרש ואזיל הי ניהו אחרים דאיצטריך קרא למעטינהו:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · ויקרא דבורא דחובה · פרק ז · פסקה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וקאמר אין לי. אי לאו קרא לא הוי ידענא למעוטי אלא שאמרה לו שפחה, שאינה ראויה לבוא בקהל, וסברא היא דלא מהימנא לחיוביה חטאת ולא צריך קרא:
מנין אפילו אמרה לו אשה. שראויה לבוא בקהל ואיכא להימנוה טפי:
אוציא את שאמרה לו אשה. נמי מסברא ולא צריכא קרא:
שאין אשה כשרה לעדות. הלכך פשיטא דלאו כל כמינה לחיובי חטאת. ובאופן זה צריך לפרש כל הברייתא:
ת"ל הודע אליו [כצ"ל] ולא שיודיעוהו אחרים. כלומר להכי הוא דאצטריך קרא דהוה מצי למכתב "הודע חטאתו" וכתיב "הודע אליו" לאשמועינן דאפילו שנים אין מחייבין אותו קרבן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e