פירוש מהרז״ו על דברים רבה · פרק 2 · פסקה 20

זה אליפז. עי' ילקוט משלי י' אע"פ שאביו רשע הוא היה צדיק וכמ"ש באיוב אליפז התימני שהיה נביא על שנתגדל בבית יצחק וכלשון רש"י בסדר ויצא על מ"ש ויבך ולפי שגדל בחיקו של יצחק משך ידו וכו' ע"ש והמעשה שהביא רש"י הוא מספר הישר ורש"י צירף לו דברי מדרש זה. ועמלק בנו של אליפז היה רשע כי נתגדל בבית רשע ואולי דורש ותבואת רשע כמ"ש ויבא עמלק וכמ"ש שמ"ר ריש פ' כ"ו ויבא רוגז ויבא עמלק:

שפעלו דוד ושלמה. לצורך ביהמ"ק שדוד הכין הכל ושלמה בנה ומנשה גרם להחריבו בביאתו. עיין ב"ר פרשה כ"ג סי' ג' במ"ר פרשה ט' ריש סימן מ"ט פתיחא כ"ב דאיכה רבתי הוי מגיע בית בבית ועי' סנהדרין ק"ג ב' ומ"ש בביאה משמע ביאה אחת במקום שכתב ואל יבא מבית לפרוכת והיינו לקדשי קדשים לראות פני הכרובים שעל כן עשה צלם של ד' פנים וכמ"ש במלכים ב' כ"א דה"ב ל"ג וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית אלהים ועל זה אמר ביחזקאל ח' והנה מצפון לשער המזבח סמל המקנה הזה בביאה ודורש עוד בביאה שרומז שבכל מקום שיבואו שיראו אותו כנגדו:

בייא רבה. דורש בביאה לשון בייא עי' ויק"ר סוף פרשה י"ז ביתר ביאור. ובילקוט יחזקאל ח' הגירסא בייא בא:

מולן של נחושת. עיין רות רבה פסוק ויאמר לה בועז ועי' סנהדרין ק"ח וירושלמי סנהדרין פ' חלק:

ויעתר לו ויחתר לו. שמ"ש ויעתר לו מיותר שהרי כתוב שם וישמע תחנתו ע"כ דורש שבאיזה אופן שמע תחנתו ויחתר לו ועי' ויק"ר פ' ל' סי' ג' וש"נ למקומות הרבה ובכל המקומות איתא שכן בערביא קורין לחתירתא עתירתא ובכל המקומות המאמר בשם רבי לוי:

משיב הרוח. וכמ"ש ישב רוחו יזלו מים ועי' ויק"ר שם מש"ש:

באותה שעה ידע מנשה. כוונתו לפסוק המפורש שם בסוף הפסוק הנ"ל וידע מנשה כי ה' הוא האלהים:

שהיו בימי משה. בסוף ארבעים שנה שחי' ע"י תוכחתו וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם זהו פעולת צדיק. ותבואת רשע אלו מלכי ישראל ויהודה הרשעים שהחריבו בחטאם את ישראל ויהודה שעליהם נאמר כי תוליד וגו' והשחתם וגו' כי אבד תאבדון וגו' ובשביל דרשה זו הביא כל הענין לכאן: