פירוש מהרז״ו על דברים רבה · פרק 4 · פסקה 1

כך שנו חכמים. ירושלמי מגילה פרק ג' הלכה ז' ובקהלת רבה פסוק אל תבהל מפניו:

לפניה ולאחריה. אחת לפניה ואחת לאחריה:

לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות. עי' לעיל ריש פרשה ג' לא לרעתם נתתי להם השבת ולקמן פ' ח' סי' ב' לא לרעתם נתתי להם את התורה וכאן יקשה איך שייך לומר שלרעה נתן להם ברכות ויתכן שכך פירושו שאם היינו אומרים שהמעשים הטובים סיבה לברכה והמעשים הרעים סיבה לקללה והם הברכה והקללה המפורשים בתורה שהם רק בעניני הצלחת עוה"ז הלא לא הועילה לנו התורה כלל כי מי שבטבעו בעל תאוה גדולה ובעל חמדה אשר כל הצלחתו במלאת תאותו וזהו עשרו ורוב טובו לא יעזוב הצלחה זאת בעבור הצלחה אחרת של עוה"ז אך האמת הוא בהיפך שהברכה והקללה הם סיבת המעשה הטוב והרחקת מעשה הרע כדי שעל ידי זה יזכה לשכר טוב מאת הש"י ולנועם עליון שכל הצלחת העוה"ז כאין נגדו וכן מפורש כאן את הברכה אשר תשמעו שהברכה הוא הסיבה למעשה הטוב שהוא התכלית לא להיפך וכן הקללה סיבה להרחקת מעשה הרע לטהר את הנפש ותהיה זכה וטהורה לקבל אור עליון וזהו עומק דברי המדרש אלא להודיען איזה דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר ופי' שהברכה והקללה הוא ההתחלה והסיבה אל הבחירה הטובה והבחירה סיבה למעשה הטוב והמעשה הטוב סיבה אל השכר העליון וכוונת המדרש למ"ש בסוף נצבים החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך דוק והתבונן במוסר ההשכל הזה ובפירוש הפסוק והמדרש: