פירוש מהרז״ו על דברים רבה · פרק 5 · פסקה 14

מי קיים הפרשה. של קריאת שלום אף במלחמת חובה כמו משה בסי' הקודם:

פורש דאטגמא. ובירושלמי שביעית פרק ו' ויק"ר פרשה י"ז סי' ה' הגירסא שלש פריזדוגמאות ופירוש אחד להם הודעות דת וגזירה:

מי שמבקש לילך. מי שמבקש לפנות מארצו לארץ אחרת הרשות בידו:

ומי שמבקש לעשות שלום. מרומז במ"ש יהושע י"א י"ט לא היתה עיר אשר השלימה את בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון וגו' כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם לבלתי היות להם תחנה כי למען השמידם כאשר צוה ה' את משה הרי מפורש שאם היו משלימין היה להם תחינה ולא החרימם ולא השמידם ומ"ש יהושע ט' אצל הגבעונים אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית וכמ"ש דברים ז' ב' לא תכרות להם ברית ולא תחנם האמת בזה שאין השלום ברית שהשלום הוא שלא הלחם עמהם אבל עם אחרים ילחמו עמהם לא היו ישראל מחוייבים להלחם עבורם ואם לא היו מבקשים רק שלום היו פועלים מיד אך הגבעונים ידעו שאם ישלימו לבד ילחמו עמהם מלכי הכנענים ויכריתום ע"כ עשו בערמה לבקש כריתות ברית שיהיו ישראל מחוייבים גם ללחום בעדם ועל זה הקפידו עליהם ישראל ואמרו להם אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית כי אם שלום לבד וע"כ כתוב בפסוק ט"ו ויעש להם שלום ויכרות להם ברית אח"כ ראיתי במפרש זרע אברהם על הספרי כאן שהביא דברי הרמב"ם והרמב"ן והרא"ם באריכות ומה שנראה לי בישוב המאמר כתבתי:

גרגשי עמד ופנה. ומה שיש לדקדק בזה ע' בוי"ר פי"ז: