ילקוט שמעוני על התורה · Remez 301

(שמות כ טז-יח) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה. מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶן כֹּחַ לְקַבֵּל אֶלָּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, כב) "אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ" וְגוֹ'. (שם יח, טז) "לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל" וְגוֹ', אֶלָּא "קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע". מֵאוֹתָהּ שָׁעָה זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיד מֵהֶן נְבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח, יח) "נָבִיא אָקִים לָהֶם", נָבִיא אֲנִי עָתִיד לְהַעֲמִיד מֵהֶן, אֶלָּא שֶׁקִּדְּמוּ הֵן בִּזְכוּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם, יז) "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הֵיטִיבוּ" וְגוֹ', אַשְׁרֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהַמָּקוֹם הוֹדָה לְדִבְרֵיהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר יד, כ) "וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ". וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת", (שם לו, ה) "כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים". "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם", אִלּוּ אֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר מַלְאַךְ הַמָּוֶת הָיִיתִי מַעֲבִירוֹ, אֶלָּא שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, עַל תְּנַאי כָּךְ עָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי, שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶן מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, ו) "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם" וְגוֹ' חִבַּלתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם, (שם) "אָכֵן כְאָדָם תְּמוּתוּן". וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנּוּ, שָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹלָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעָרַב עָלָיו, שָׁלַח לְמִיכָאֵל וּלְגַבְרִיאֵל וְאָחֲזוּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ, וְהִגִּישׁוּהוּ אֶל הָעֲרָפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, גָּשׁ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא נִגַּשׁ.

וַיֹּאמַר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ, הֲרֵי מֹשֶׁה מְזָרְזָן, לְהוֹדִיעַ חָכְמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הֵיאַךְ הָיָה עוֹמֵד וּמְפַיֵּס כָּל אוֹתָן הָאֲלָפִים וְכָל אוֹתָן הָרְבָבוֹת, עָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם" וְגוֹ'. כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בִּשְׁבִיל לְגַדֵּל אֶתְכֶם בֵּין הָאֻמּוֹת כַּנֵּס הַזֶּה שֶׁל סְפִינָה. וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם, סִימָן טוֹב הוּא בָּאָדָם שֶׁהוּא בַּיְּשָׁן. לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ, מַגִּיד שֶׁבּוּשָׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ו, טו) "הוֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ". תַּנְיָא וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ, זוֹ בּוּשָׁה, מְלַמֵּד שֶׁהַבּוּשָׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא. מִכָּאן אָמְרוּ סִמָּן יָפֶה בְּאָדָם שֶׁהוּא בַּיְּשָׁן. אֲחֵרִים אוֹמְרִים כָּל אָדָם הַמִּתְבַּיֵּשׁ לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי.

וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ, מִבֵּית הַבְּחִירָה נִדְבַּר עִמּוֹ, כְּמָה דְאַתּ אָמֵר (בראשית כב, ד) "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק", מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנַס לְמָקוֹם שֶׁאֵין רְשׁוּת לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִיכָּנֵס, שֶׁנֶּאֱמַר וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל. וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר, (מלכים א ח, יב) "ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל", וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "וַיְהִי שָׁם עִם ה'".

וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק, אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, מַגִּיד שֶׁהָיָה מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר לג, מט) "וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים", וְהוּא שְׁנֵים עָשָׂר מִיל.