ילקוט שמעוני על התורה · Remez 864

וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִיר(וֹ)שְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. דְגָנֶךָ, מָלֵא, תִּירוֹשְׁךָ, מָלֵא, וְיִצְהָרֶךָ, מָלֵא. אוֹ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ מִמִּעוּט הַפֵּרוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא כו, ה) "וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר", מַקִּישׁ דַּיִשׁ לְבָצִיר, מַה בָּצִיר מִשֶּׁאַתָּה מַתְחִיל בּוֹ אִי אַתָּה יָכוֹל לְהַנִּיחוֹ אַף דַּיִשׁ מִשֶּׁאַתָּה מַתְחִיל בּוֹ אִי אַתָּה יָכוֹל לְהַנִּיחוֹ. דָּבָר אַחֵר שֶׁיְּהֵא חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת קָצִיר וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת חָרִישׁ. וְכֵן אִיּוֹב אוֹמֵר (איוב כט, יט) "וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי".

דָּבָר אַחֵר "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ". שֶׁתְּהֵא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְלֵאָה דָגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, וְכָל הָאֲרָצוֹת בָּאוֹת לְמַלְּאוֹת אוֹתָהּ כֶּסֶף וְזָהָב, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מז, יד) "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף" וְגוֹ', וְאוֹמֵר "וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ" שֶׁיְּהוּ אָל הָאֲרָצוֹת דּוֹבְאוֹת כֶּסֶף וְזָהָב לְיִשְׂרָאֵל. (דָּבָר אַחֵר) דָּגָן. כְּמַשְׁמָעוֹ תִּירֹשְׁךָ. זֶה הַיַּיִן כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, כד) "וְהֵשִּׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר", לֹא כָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם... וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ" אֶלָּא כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סב, ט) "כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻ(וּ)הוּ וְהִלְלְוּ אֶת ה'" וְגוֹ'.

(דברים י טו-יז) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ. אֲמַר רַב, אָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּטְעֹם כְּלוּם קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן מַאֲכָל לִפְנֵי בְהֶמְתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ" וְהָדַר "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ". וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ. שֶׁלֹּא תְּהֵא מִצְטָרֵךְ לְמִדְבָּרוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ כְּמַשְׁמָעוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ", הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, שֶׁלֹּא תְּהֵא מִצְטָרֵךְ לְמִדְבָּרוֹת. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר, וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, בֵּין הַתְּחוּמִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, שֶׁתְּהֵא גוֹזֵז וּמַשְׁלִיךָ לִפְנֵי בְּהֶמְתְּךָ כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, וְאַתָּה מוֹנֵעַ יָדְךָ מִמֶּנָּה קֹדֶם לַקָּצִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם וְהִיא עוֹשָׂה וְאֵינָה פוֹחֶתֶת מִדְּגָנָהּ. דָּבָר אַחֵר "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ". (לִבְהֶמְתֶּךָ). זֶה פִּשְׁתָּן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קד, יד) "מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲב(וֹ)דַת הָאָדָם".