ילקוט שמעוני על התורה · Remez 240

(שמות יד לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה. מִיתוֹת חֲמוּרוֹת, מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת זוּ מִזּוּ. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְכוּ'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶּׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת וְכוּ'. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה הָיְתָה שֶׁל חֲמִשָּׁה מַכּוֹת וְכוּ'. וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה'. לְשֶׁעָבַר לֹא הָיוּ יְרֵאִים אֶת ה'. אֲבָל כָּאן וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה'. וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. אִם בְּמֹשֶׁה הֶאֱמִינוּ קַל וָחֹמֶר בַּה' וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר [בי"י] (וּבְמֹשֶׁה), לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמַּאֲמִין בְּרוֹעֵה יִשְׂרָאֵל כְּאִלּו מַאֲמִין בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה", אִם בֵּאלֹהִים דִבְּרוּ קַל וָחֹמֶר בְּמשֶׁה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמְדַבֵּר בְּרוֹעֵה יִשְׂרָאֵל כְּאִלּו מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.

וַיַּאֲמִינוּ בַּה', בִּשְׂכַר אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרוּ שִׁירָה, אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו מִצְוָה אַחַת בֶּאֱמוּנָה כְּדַאי הוּא שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שְׁכֵּן מָצִינוּ בַּאֲבוֹתֵינוּ שֶׁבִּשְׂכַר אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ וְכוּ'. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁלֹּא יָרַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלַם הַבָּא אֶלָּא בִּזְכוּת אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו, ו) "וְהֶאֱמִן בַּה'". וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁלֹּא נִגְאֲלּוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּזְכוּת אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּאֲמֵן הָעָם". וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים לא, כד) "אֱמוּנִים נֹצֵר ה'". וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת. מַה הָיוּ עוֹשִׂין הָיָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נוֹטֵל אֶת כַּלְבּוֹ וְהוֹלֵךְ וְנוֹתֵן אֶת רַגְלוֹ עַל צַוָּארוֹ שֶׁל מִצְרִי וְהָיָה אוֹמֵר לְכַלְבּוֹ אֱכֹל מִן הַיָּד הַזּוֹ שֶׁנִשְׁתַּעבְּדָה בִּי, אֱכֹל מִן זְרוֹעִים הַלָּלוּ שֶׁלֹּא חָסוּ עָלַי. תֵּדַע לְךָ שְׁכֵּן הוּא, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שם סח, כד) "לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאוֹיְבִים מִנֵּהוּ". אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ לָנוּ כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, אַף אָנוּ לֹא נִהְיֶה כְּפוּיֵי טוֹבָה, וּמַה יֵּשׁ לָנוּ לוֹמַר, שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְכוּ' אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה. מַזְכִּירִין אֱמוּנַת אָבוֹת, "אַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו" וְגוֹ', (תהלים קיח, כ) "זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ", בְּבַעֲלֵי אֱמוּנָה מַהוּ אוֹמֵר (ישעיה כו, ב) "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים". הַשַּׁעַר הַזֶּה כָּל בַּעֲלֵי אֱמוּנָה נִכְנָסִין בּוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים צב, ב) "טוֹב לְהֹדוֹת לַה'" וְגוֹ', מִי גָּרַם לָהֶם לָבֹא לִידֵי שִׂמְחָה זוּ, אֶלָּא בִּשְׂכַר אֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ אֲבוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁכֻּלּוֹ לֵילוֹת לְכָךְ נֶאֱמַר "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ", וְכֵן יְהוֹשָׁפָט אוֹמֵר לָעָם (דבהי"ב כ, כ) "הַאֲמִינוּ בַּה' אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ", וּכְתִיב "עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה", (חבקוק ב, ד) "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה", (איכה ג, כג) "חֳדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה" וְגוֹ'. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּשְׂכַר אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה" וְגוֹ', (הושע ב, כב) "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם [וְגוֹ' וְאֵרַשְׂתִּיךְ] לִי בֶּאֱמוּנָה". הָא גְּדוֹלָה הָאֲמָנָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁבִּשְׂכַר אֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קו, יב) "וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ".