ילקוט שמעוני על התורה · Remez 177

(שמות ו ו-ח) וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, אַתְיָא סְבִילָה סְבִילָה, כְּתִיב הָכָא וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וּכְתִיב הָתָם (תהלים פא, ז) הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל וְגוֹ'. וְיוֹסֵף יָצָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִבֵּית הָאֲסוּרִין, כְּתִיב (שם, ד) "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר" וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם", וּכְתִיב (שם, ז) "הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ". רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, מַקִּישׁ יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם לְבִיאָתָם בָּאָרֶץ, מַה בִּיאָתָם לָאָרֶץ שְׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, אַף יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם שְׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא. אָמַר רָבָא, וְכֵן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, יז) "וְעָנְתָה שָׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם (כָּתוּב בְּרֶמֶז קמ"ז). וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, צְלָפְחָד הָיָה בְּכוֹר וְנָטַל שְׁנֵי חֲלָקִים, וְהָא אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק. אָמַר רָבָא, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֻחְזֶקֶת הִיא. מֵתִיבֵי, רַבִּי חִדְקָא, שִׁמְעוֹן הַשִּׁקְמוֹנִי הָיָה (לוֹ) [לִי] תַּלְמִיד חָבֵר מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְכֵן הָיָה אוֹמֵר, יוֹדֵעַ הָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁבְּנוֹת צְלָפְחָד יוֹרְשׁוֹת הֵן, אֶלָּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אִם נוֹטְלִין חֵלֶק בְּכוֹרָה אִם לָאו, וּרְאוּיָה פָּרָשַׁת נַחֲלוֹת שֶׁתִּכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא שֶׁזָּכוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד וְנִכְתְּבָה עַל שְׁמָן. וְיוֹדֵעַ הָיָה מֹשֶׁה שֶׁמְּקוֹשֵׁשׁ בְּמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר "מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת", אֲבָל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מִיתָה, וּרְאוּיָה הָיְתָה פָּרָשַׁת מְקוֹשֵׁשׁ שֶׁתִּכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא שֶׁנִּתְחַיֵּב מְקוֹשֵׁשׁ וְנִכְתְּבָה עַל יָדוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי, וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב וְאִי סַלְקָא דַּעְתָּךְ מֻחְזֶקֶת הִיא לָהֶם, אַמַּאי מִסָּפְּקָא, מֻחְזֶקֶת הִיא. מַאי מִסָּפְּקָא לֵיהּ, קְרָא גּוּפָא מִסָּפְּקָא לֵיהּ, דִּכְתִיב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אִי יְרֻשָּׁה הִיא לָהֶם מֵאֲבוֹתָם אוֹ דִּלְמָא מוֹרִישִׁין וְאֵינָן יוֹרְשִׁין, וּפָשְׁטוּ לֵיהּ תַּרְוַיְיהוּ, יְרֻשָּׁה הִיא לָהֶם מֵאֲבוֹתָם, וּמוֹרִישִׁין וְאֵינָן יוֹרְשִׁין. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר, (שמות טו, יז) "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ", תְּבִיאֵנוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "תְּבִאֵמוֹ", מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַבְּאִין וְאֵינָן יוֹדְעִין מָה מִתְנַבְּאִין.

הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. תָּנוּ רַבָּנָן, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, מוֹצִיא לֶחֶם. אָמַר רָבָא, מוֹצִיא, דְּכֻלֵּי עָלְמָא לֹא פְּלִיגִי דְּלִישְׁנָא דְּאַפִּיק מַשְׁמָע, דִּכְתִיב "אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם", כִּי פְּלִיגֵי בְּהַמּוֹצִיא, רַבָּנָן סָבְרֵי, הַמּוֹצִיא נַמִי דְּאַפִּיק מַשְׁמָע, דִּכְתִיב (דברים ח, טו) "הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם", רַבִּי נְחֶמְיָה סָבַר, כְּתִיב הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת וְגוֹ', וְאַכָּתִי לָא אַפִּיק. וְרַבָּנָן. הָכִי קָאָמַר לְמֹשֶׁה, בָּתַר דְּמַפְקִינָא לְכוּ, עָבִידְנָא לְכוּ מִלְּתָא כִּי הֵיכֵי דְּתֵדְעוּ דַּאֲנָא הוּא דְּאַפִּיקִית יָתְכוֹן, דִּכְתִיב (פסוק ז) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.

(שמות ו יב-יג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, בְּאַרְבַּע מְקוֹמוֹת בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְהֵשִׁיבוֹ עַל שְׁאֵלוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ הֲשִׁיבֵנִי אִם גּוֹאֲלָן אַתָּה אִם לָאו, עַד שֶׁהֵשִׁיבוֹ הַמָּקוֹם "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה". כַּיּוֹצֵא בּוֹ (במדבר יב, יג) "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר", שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר", אֶלָּא אָמַר לוֹ הֲשִׁיבֵנִי אִם מְרַפֵּא אַתָּה אִם לָאו, עַד שֶׁהֵשִׁיבוֹ הַמָּקוֹם (שם, יד) "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ". כַּיּוֹצֵא בּוֹ (שם כז, טו טז) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר יִפְקֹד ה'", שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר", אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ הֲשִׁיבֵנִי אִם אַתָּה מְמַנֶּה עֲלֵיהֶן פַּרְנָסִים אִם לָאו, עַד שֶׁהֵשִׁיבוֹ "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן". כַּיּוֹצֵא בּוֹ (דברים ג, כג) "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא", שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר", אֶלָּא אָמַר לוֹ הֲשִׁיבֵנִי אִם אֲנִי נִכְנָס לָאָרֶץ אִם לָאו, עַד שֶׁהֵשִׁיבוֹ "רַב לָךְ" וְגוֹ' (שם א, לח) "יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה". הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, קַל וָחֹמֶר אֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה (כָּתוּב בְּעֵרֶךְ קנ"א).